קליפה

קליפה הינה מושג שמקורו בתורת הקבלה, ומובאת פעמים רבות ומבוארת בתורת חסידות חב"ד. נקרא גם "סטרא אחרא". כלומר, הצד האחר שאינו צד הקדושה.

עם בריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא, וצמצום המשכת האלוקות על ידו, אירעו אירועים רבים בעולמות הרוחניים. ביניהם, אירעה "שבירת הכלים", ואורות רבים עליונים - החלו לשמש בתפקיד נגדי לאורות הקדושה, ומהווים את כוחה של הסטרא אחרא - הצד האחר, שאינו צד הקדושה - בעולם הזה. כך, שתיתכן עובדה שהעולם יכסה על האלוקות שנמצא בתוכו, ובריאתו של הקדוש ברוך הוא לא תוכר כך באופן גלוי.

עובדה זו, שכוח שאינו קדוש מסתיר על הכח האלוקי והניצוץ האלוקי הקיים בכל דבר - נקרא בקבלה ובחסידות בשם "קליפה", כמו שהקליפה מכסה על הפרי הנמצא בתוכה.

תפקידה ומטרתה של הקליפה - לסייע ליהודי בעבודתו להשכין אלוקות בעולם הזה, כרצונו ותאוותו של הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

ה'קליפה' נמצאת בדרגות שונות, ובאופן כללי היא מחולקת לשני חלקים עיקריים, ג' קליפות הטמאות וקליפת נוגה.

קליפת חב"ד ביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994.

מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח.

מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר.

המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.

בקדושה כל העליון עליון יותר יש בו יותר גילוי של אורות, שבאצילות מאירים כל העשר ספירות, שהרי אבא עילאה שהוא ספירת החכמה עם שאר הספירות מקננא באצילות, ובבריאה אינו מאיר ספירת החכמה כי אם ספירת הבינה ושאר הספירות שלמטה ממנה, וביצירה אינו מאיר גם הבינה כי אם זעיר אנפין בלבד, ובעשיה אינו מאיר גם הזעיר אנפין כי אם רק בחינת אופן בלבד.

אמנם, בעולמות הקליפות הסדר הוא להיפך, שבאצילות דלעומת זה יש רק זי"ן תחתונות בלבד, זי"ן מלכין קדמאין, ובבריאה דלעומת זה יש גם חכמה ובינה, שהוא בחינת עמון ומואב, וביצירה דלעומת זה יש גם כתר דלעומת זה, "אנת הוא רישא דדהבא", ועד שבעשיה דלעומת זה יש גם בחינת עתיק יומין של הקליפה, שהוא תוקף הקליפה ביותר, עד שנקרא בשם עתיק, היינו שהוא נעתק גם מהקליפות מצד גודל תוקף הקליפה שבו.

וטעם הדבר שבקדושה כל העליון ביותר יש בו ריבוי יותר ובקליפה הוא להיפך, הוא, מפני שיסוד ועיקר הקדושה הוא בחינת אין וביטול, וכיון שכל הקרוב קרוב יותר הוא בבחינת אין וביטול יותר, לכן מאיר בו יותר אורות דקדושה, כי קדושה הוא ענין הביטול. ומטעם זה עצמו נעשה בקליפה להיפך, שהרי קליפות ענינם ישות, וכיון שכל התחתון ביותר הוא בישות ביותר, לכן יש בו מספר גדול יותר של קליפות, שענינם הוא ישות.

הזית הוא אחד המשלים למרירות שמצד הקליפא, היות שהוא מר, כמאמר רז"ל, "יהיו מזונותיי מרורין כזית". לכן הזית גם משכח לימוד של שבעים שנה, כי השכחה היא מעולם הקליפות. על-ידי כתישת הזית, דהיינו, אתכפיא סטרא-אחרא, מתגלה השמן, בחינת החכמה; היינו ההתבטלות לאלוקות (כי חכמה עניינה ביטול, שהרי תיבת חכמה היא גם: כח מ"ה – ביטול).

ראה גם

• קליפת נגה
• ג' קליפות הטמאות