בשנת תשמ"ו ביום י"א ניסן פתח הרבי מלך המשיח במנהג חדש - "קבלת קהל" בסגנון ייחודי שכמעט ולא היה ידוע עד כה. מדי יום ראשון, יעמוד הרבי בחדר קטן סמוך למשרדו ויחלק שטר של דולר לברכה והצלחה (בתקופה שאחרי פטירת הרבנית בה שהה הרבי בביתו, התנהלה החלוקה בביתו של הרבי). שעות על-גבי שעות היו עומדים אנשים בתור ארוך של גברים, נשים וילדים שהיה משתרך במסדרונות של 770 ומחוצה לו בשדרת איסטרען פארקווי, כולם בכדי לזכות לעבור אצל הרבי ולקבל את ברכתו. אורך הזמן שנקבע לכל אדם היה שניות מספר, פרט לאנשים להם בקשות או שאלות מיוחדות שניצלו הזדמנות זו כדי להתייעץ עם הרבי לפי הצורך.
במעמד זה עברו כל גווני האנושות; חסידי חב"ד ושאר כל הזרמים, עדות, חסידויות ועמך בית ישראל, ראשי ממשלות, שרים, חכי"ם, ושאר פוליטקאים, אנשי מדע, רוח, הגות ומשחבה, עיתונאים וגם גויים.
על הדולר אותו העניק הרבי לכל אחד מהעוברים היה מלווה בדרך כלל אמירת "ברכה והצלחה" או כל איחול אחר לפי ראות עייני ה"מורח ודאין"..
כששאלו הבריות מדוע דווקא דולר, הסביר הרבי את הנוהג בדברים שחותנו אדמו"ר הריי"צ נהג לומר לעתים תכופות: "כאשר שני יהודים נפגשים, עליהם לראות שתצא מכך תועלת ליהודי שלישי". הרבי רצה להפוך את פגישתו עם כל אחד ואחד מ'סתם פגישה' לאירוע נעלה - שליחות מצווה לתת צדקה; הוא ביקש שכל אחד ואחד יהיה מעורב בקיום מצווה ועשיית מעשה טוב - ובפרט כשהיה מדובר במצווה שאדם שלישי נהנה ממנה.
סיפרו האנשים שזכו ליטול-חלק באירגון המעמד: חלוקת הדולרים על-ידי הרבי הייתה חוויה ייחודית ומסעירה. הרבי עמד במשך שעות רבות ללא הפסקה - לעיתים אפילו שמונה שעות רצופות - וקיבל מאות אנשים בזה אחר זה, ובכל-זאת, על-אף המאמץ שהיה כרוך בכך, הרגיש כל אחד מהעוברים איך שבאותן שניות של מפגש הרבי רק איתו - כאילו היה הוא המבקר היחיד שנפגש עם הרבי באותו יום. באחד מימי ראשון אלה, לא יכלה אשה מבוגרת להתאפק ושאלה: "רבי, כיצד אתה עושה זאת? כיצד אינך מתעייף?" והרבי חייך והשיב: "כל יהודי הוא יהלום - ואיך אפשר להתעייף מספירת יהלומים?"
אלפי סיפורי מופת שמימיים התרחשו בשעות אלו של חלוקת דולרים. מילות הרבי "ברכה והצלחה" היו בשביל אלפי האנשים המילים החזקות ביותר והבטוחות ביותר לכל בעיה וצרה אליה היו צריכים פיתרון. חלק מועט ממופתים אלו לוקטו לספר שנקרא בשם "זורע צדקות - מצמיח ישועות".