- הרמב"ם פי"א מהל' מלכים
- כדי ליהנות מהחיים באופן קבוע, כאן ושם, יש עצה אותה כותב רבינו אברהם מן ההר מגדולי הראשונים, בחידושי מסכת נדרים מח.:
הריני עליך חרם המודר אסור כו', ואסורים בדבר של אותה העיר כגון כו' והספרים. ואיכא מאן דמקשה והיאך נאסרים לקרות בספרים, והלא מצווה היא, ומצוות לאו ליהנות ניתנו.
ולאו קושיא היא, דלא שייך טעמא דמצוות לאו ליהנות ניתנו אלא במצווה שהיא תלויה במעשה, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטווה מאת השם, אבל מצוות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציוי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו, כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, ומשום הכי אָבֵל אסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, מפני שהם משמחים לבו על כרחו, הלכך לא שייך למימר במצוות לימוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצוותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו, הלכך כשהדירו זה את זה או הדיר זה את זה אסור לקרות בספר האוסר, שהרי על כרחו מגעת לו הנאה מממונו.)
וכן פסק הרמב"ם:
- המצווה השלישית היא שנצטוינו על אהבתו יתעלה, והוא שנתבונן ונשתכל במצוותיו ופעולותיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג, וזוהי האהבה המצווה עלינו. ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלקיך, יודע אני, איני יודע כיצד אוהב את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר ויודע את מי שאמר והיה העולם. הנה ביארנו לך שבהשכלות תבא לידי השגה וימצא לך התענוג ותבא האהבה בהכרח.
מה השייכות של ברכות קריאת שמע לקריאת שמע עצמה. הרמב"ן מסביר שברכת המצוות של קריאת שמע היא ברכת אהבת עולם, וברכת יוצר אור היא ברכה צדדית של הודאה שקבעוה לפני קריאת שמע.
אבל לעניות דעתי נראה לומר הביאור בזה, דהנה החפצא של קריאת שמע היא מצוות אהבת השם. ומכיון שמצוות אהבת השם היא לא מצווה ככל המצוות שהציווי הוא על אהבת השם עצמה, שהרי איך עושים זאת? לכן הציווי הוא על המעשים שמביאים לידי אהבת השם שהם: א. התבוננות בגדלות השם. ב. לימוד התורה בעיון. וגם הברכה של קריאת שמע מברכים על המעשה שאנו מחויבים לעשות כדי לבוא לידי אהבת השם, ולכן אנו מברכים א. יוצר אור על המאורות ועל הארץ ומלואה שהם מספרים כבוד קל, וב. על התורה הקדושה שהיא מספרת לנו את חכמתו הגדולה של השי"ת ומביאה לנו לאהוב אותו.
|
