תנא דבי אליהו

תנא דבי אליהו הידוע גם בשם סדר אליהו רבה הוא מדרש אגדה המיוחס לאליהו הנביא.

מהותו

המדרש דורש את פסוקי התורה והנביאים, מתחיל בבריאת העולם, אדם הראשון, אבות האומה, השעבוד במצרים וכן הלאה, ומתגלגל מעניין לעניין כדרכם של מדרשים. הספר קורא לעשיית צדקה וחסד, למידות טובות, לזהירות בקיום המצוות, להתרחקות מעמי הארצות, לכיבוד הורים, לשימוש תלמידי חכמים ועוד. כמו כן מתוארים בו הגן עדן והגיהנם, ימות המשיח, תחיית המתים ועוד. החיבור משתמש במשלים ובסיפורים רבים כדי להמחיש את תביעותיו. פה ושם מצויים בו גם הלכות שונות, וכמה מהן אף נכללות בשולחן ערוך כמחייבות הלכה למעשה.

המדרש במשנת רבותינו נשיאנו, ומי מחברו

בליל הושענא רבה תשמ"ו. הרבי (התוועדויות תשמ"ו כרך א' עמ' 310) מצטט את הדברים המופיעים ב"תנא דבי אליהו": "שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם", וממשיך: "ואני אומר" [לשון רגיל ב'תנא דבי אליהו' שלא מצינו דוגמתו בשאר ספרים] כלומר, "אליהו הנביא קובע" ש"ישראל קדמו"; "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר" אפילו למחשבתה של תורה.

ובשלהי אותה שנה – ערב ראש השנה (תשמ"ז) שוב מזכיר הרבי בפשיטות "כדאיתא בתנא דבי אליהו – אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר טוב וכו'" ('התוועדויות תשמ"ו כרך ד' עמ' 497). [וראה גם 'התוועדויות תשמ"ב ' כרך א' עמ' 320 (בשיחת א' דראש חודש מרחשון תשמ"ב סעיף וא"ו)].

וכן מצינו בשיחות מוגהות:

• ב'ליקוטי שיחות' כרך לד עמ' עמ' 222: "איתא בתנא-דבי-אליהו-רבא... עד שצריכים לאליהו לחדש.. ".
• יתר על כן: ב'לקוטי שיחות' (כרך לט עמ' 113 הערה 15) מבאר הרבי מדוע הביא אדמו"ר הזקן בתניא (אגרת התשובה) פרק ט' מ"תנא דבי אליהו" – "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחי' אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו' " – בעוד שבנוסח הנדפס לא נמצא – אף שמפורש כן בויקרא רבא (וגם מדייק לציין המקור) – כי בזה מרומז שמדובר בתיקון חטא זה, שהרי אליהו הוא השייך לתיקון הפגם ברית ונקרא "מלאך הברית" (מלאכי ג, א).

נמצא, אפוא, שדעתו הברורה של הרבי ש"תנא דבי אליהו" הוא חיבורו של אליהו הנביא, כמו שכתב וקבע בפשיטות החיד"א ב'שם הגדולים' מערכת ספרים אות ס' אות ק': "הדבר ברור מאוד דתנא דבי אליהו הוא אליהו זכור לטוב"! ולא כדעות החולקות על קביעה זו, ובראשן דעת בעל שו"ת באר שבע (שו"ת סימן ע"א) הסבור שאין המדובר באליהו הנביא שיבוא לבשר הגאולה אלא המדובר בתנא בשם אליהו הנזכר בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים (ד"ה הפרק השביעי) שם נמנים בין השאר: "יהושע בן פרחיה, נתאי הארבלי, חוני המעגל, אליהו עיני בן הקוף.".

ברם, החיד"א (ב'שם הגדולים' שם) שלל לחלוטין דעה זו והוכיח כי אין הרמב"ם מזכיר כלל תנא בשם אליהו, ואף לא יתכן שהרמב"ם יזכירו, מפני שהוא מונה שמות של תנאים שהוזכרו במשנה, ולכל הדעות באף משנה לא הובא דבר בשמו של תנא בשם אליהו.

"אליהו" שמזכיר הרמב"ם הוא "אליהו עיני בן הקוף", המוזכר במסכת פרה (פרק ג' משנה ה') ובניגוד לבאר שבע אשר נקט כי שתי שמות לפנינו – "אליהו" ו"עיני בן הקוף" – מוכיח החיד"א מהמשנה כי מדובר בשם אחד, "אליהו עיני בן הקוף", ו"אליהו" לבדו לא נזכר במשנה.

אמנם דעת הרבי, כאמור, שתדב"א, הוא יצירתו של אליהו הנביא.