נשיא
נשיא הוא תואר המוזכר בתורה למלך, ודיניו בהבאת קרבנותיו שונים מאלו של יהודי רגיל, ומבוארים בפרשת ויקרא "אשר נשיא יחטא לאשמת העם".
נשיא בזמן המשנה
בזמן המשנה נשיא היה תואר שניתן לצאצאי בנותיו דוד המלך, שכיהנו בתואר הנשואה, שהוא חלק מהמלכות.
בעוד שצאצאיו של בני דוד המלך כיהנו בתפקיד הריש גלותא בארץ ישראל, כיהנו צאצאיו בנותיו של דוד המלך בתפקיד שהוא שררה קטנה יותר[1] וזאת על פי הפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שבט מיהודה אלו ריש גלותא שבארץ ישראל הרודים בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיא שבחו"ל.
על פי ההלכה אין הנשיא נחשב לנשיא שהוא מלך המוזכר בתורה לענין הבאת קרבנות, שכן הגדרה של מלך הוא ש"אין על גביו אלא ה' אלוקיו", ואילו הנשיאים שבארץ ישראל לא היתה להם שררה מוחלטת, מכיון שהיו תלויים בידי הריש גלותא שבבבל[2]
צאצאיו של הלל הזקן הם אשר כיהנו בתורת הנשיאות בזמן המשנה, עד רבן שמעון בן גמליאל ובנו רבי יהודה הנשיא.
נשיא שבדור
על פי החסידות נשיא הדור כולל את נשמות כל בני ישראל שבדורו, וכל אחד מבני ישראל הוא ניצוץ פרטי ממנו.
יחידה הכללית
בנשמת כל אחד מישראל יש חמשה דרגות, "חמשה שמות נקראו לה". הדרגה החמישית והנעלית ביותר, הניצוץ האלוקי שנמצא בנשמת כל אחד ואחד, נקראת בחינת "יחידה". נשיא הדור הוא ה"יחידה" הכללית, ובחינת ה"יחידה" שבכל אחד ואחד היא בחינת משה רבינו שבו.
ראש בני ישראל
עם ישראל נמשל לגוף אחד, ונשיא הדור הוא הראש שבגוף. כשם שהראש הוא מלך האיברים וממנו באה החיות לכל האיברים - כל אבר קשור אל הראש ומקבל ממנו את חיותו הפרטית המתאימה לו - כך גם כל אחד מישראל קשור בנשמתו לנשיא הדור, ומתקשר דרכו לקדוש-ברוך-הוא.
ממוצע המחבר
הגוף הגשמי והנפש הבהמית שבכל יהודי מעלימים על הניצוץ האלוקי שבו, ובכדי להתקשר להקב"ה זקוק היהודי ל"ממוצע המחבר", הוא נשיא הדור.
כמו שכתוב על משה רבינו "אנכי עומד בין ה' וביניכם", ועוד נאמר בו "משה איש האלוקים", ומבארים חכמינו זכרונם לברכה: מחציו ולמטה - "איש", מחציו ולמעלה -"האלוקים". כלומר, שמצד אחד הוא יהודי בשר ודם, אך מצד שני נשמתו נמצאת בגלוי בגלל ביטולו המוחלט לקדוש ברוך הוא, וכתוצאה מכך גופו הגשמי אינו מעלים עליה כלל.
כך אצל נשיא הדור, קיים חיבור של האלקות שלמעלה מהעולם עם גשמיות העולם, בתכלית השלימות, כפי שיהיה לעתיד לבוא בעולם כולו.
ראו גם
| תקופות ביהדות | |
|---|---|
|
|