מקרר
מקרר הוא מכשיר ביתי לשימור מזון באמצעות קירור המוצרים, והוא ממוצרי החשמל הביתי הנפוץ ביותר בעולם, ו-99% ממשקי הבית מחזיקים במקרר. המקרר הביתי פועל על חשמל ומשתמש במשאבת חום העובדת במעגל קירור, באמצעות דחיסת ושאיבת גזים. רוב המכשירים כוללים שני תאי אחסון, אחד להקפאת מזון והשני לקירור מזון.
המינוח מְקָרֵר התקבל והוטמע בשנת תרפ"ח.
בעבר, היו קיימים בתי קרח לשם קירור מזון בחודשי הקיץ, ובשנים האחרונות של המאה ה-19 החל השימוש בארונות קרח כאמצעי ביתי לקירור. בשנת תרט"ז (1856) יוצר המקרר השימושי הראשון שפעל על עקרון דחיסת גזים. ובשנת תרע"ג (1913) יוצר המקרר הביתי הראשון.
התייחסות רבותינו נשיאינו
הרבי עומד על כך שיש הבדל בצורה שמכשיר זה נקרא בשפות השונות, ובמשמעות של השמות ביחס לעבודת השם שצריכה להיות מתוך להט וחמימות, ואילו היצר הרע ענינו לקרר ולצנן את האדם[1].
בעברית (שהיא השפה הקרובה ביותר ללשון הקודש) נקרא המכשיר 'מקרר', ופעולת הקירור היא אפילו קירור של מעלה אחת, מ-100 מעלות ל-99 מעלות. אף שעדיין הדבר חם ולוהט, עצם זה שנפעלה בו קרירות, זוהי ירידה.
באנגלית נקרא המכשיר 'פריז'דער', שמקפיא את הדבר, וברוסית נקרא 'ליעדניק', שמשמעותו קרח שלא רק שקופא ועומד במקום, אלא עמידתו היא בתוקף גדול[2].
הרבי הזכיר גם, שלמרות שבדורנו יש אפשרות להכין את מאכלי השבת כבר מתחילת השבוע ולשמור אותם במקרר עד לשבת ואז רק להוציא ולחמם אותם, מפני המעלה והחשיבות שבדבר טרי, נוהגים להכין את מאכלי השבת דווקא בערב שבת ממש[3].
הערות שוליים
- ↑ כמו שכתוב על עמלק "אשר קרך בדרך", שאינו רק מלשון מקרה, אלא גם מלשון התקררות, כמו שחז"ל דורשים במשל על אמבטיה רותחת, שעמלק מגיע וקופץ אליה ומקרר אותה.
- ↑ שיחת ש"פ וישלח תשמ"ה סט"ז (התוועדויות תשמ"ה ח"ב עמוד 806).
- ↑ שיחת שבת פרשת וארא ה'תשד"מ, סעיף יב.