מצרים

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מצרים, המקום בו היו בני ישראל מאתים ועשר שנה.

אברהם אבינו נתבשר מפי ה' "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה". לפי החשבון, מספר ארבע מאות שנה הינו החל מלידת יצחק אבינו, עד יציאת מצרים. סיבה נוספת לקיצור שנות השעבוד למאתים ועשר, הינו קושי השעבוד של ישראל במצרים, שבאיכות היה שווה לשנות שעבוד של ארבע מאות שנה.

הגלות במצרים היתה אמנם גלות גשמית, אך בעיקרה היתה גלות רוחנית, ועל פי ספרי החסידות היו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה במצרים, מהם נטהרו במ"ט ימי ספירת העומר, שקדמו לקבלת התורה.

גלות מצרים ויציאת מצרים בתורת החסידות

מצרים היא גם מושג חסידי המגדיר הגבלה רוחנית, מלשון מיצר והגבלה.

גלות מצרים ברוחניות הוא מה שנפש הבהמית מגבלת ומסתרת על הנפש האלקית, עד שנפש האלוקית מתצמצמת כל כך שנעשה בקטנות והעלם.

יציאת מצרים אירעה בשנת ב' תמ"ח לבריאת העולם.

המשמעות של יציאת מצרים בעבודת השם היא, הסרת המיצר והגבול. והיינו דהשכל שבמוח מאיר בלב במדות טובות בפועל ממש. מסיבה זו יציאת מצרים היא פעולה מתמשכת ולא פעולה חד פעמית, שהרי כל יום ויום האדם מתעלה ויוצא ממיצר נוסף בעבודת ה'.

סיפור יציאת מצרים

סיפור יציאת מצרים הינה מצווה מהתורה, לספר ביציאת מצרים בליל הסדר.

גדר המצווה

במצוות ליל הסדר ישנם שני חיובים כלליים דזכר ליציאת מצרים, המצוה שבדיבור, ספור ביציאת מצרים, והמצוות שבמעשה, פסח מצה ומרור.

תוכן שניהם הוא להודיע גאולתנו וחירותנו, הן ע״י ספור ביציאת מצרים בדיבור, והן על ידי מעשי וחיובי לילה זה - אכילת פסח מצה ומרור".

מתחיל בגנות ומסיים בשבח

כשם שבסיפור יציאת מצרים בדיבור, צריך להתחיל בגנות, "מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשה לנו ובחירותינו" - על דרך זה הוא גם בזכר לחירות שבמעשי לילה זה, שצריך להדגיש בו את גודל העבדות והשעבוד שממנו היתה הגאולה, ולכן צריך להיות גם אכילת מרור ״על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים״, שרק עי"ז קיום המצות דחירות דפסח ומצה הוא כשלימות.

גדר סיפור יציאת מצרים בדיבור והנהגת חירות שבמעשה, אינם רק לזכר שאבותינו היו עבדים נגאלו, אלא שעבדות וגאולה זו שייכת להאדם עצמו, וכמו בסיפור ביציאת מצרים מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה . . בנסים . . שנעשו לנו ובחירותינו", על דרך זה הוא בחירות שבמעשה, כמ״ש הרמב"ם ד"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים כו׳ ועל.דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך הייה עבד ויצאת לחירות ונפדית״.