פרי חג הסוכות
שבעים פרי החג הוא כינוי לקרבנות המוספין של חג הסוכות, אותם מקריבים[1] בימי חג הסוכות בבית המקדש. בכל יום מקריבים קבוצת קרבנות, המורכבת (כמובן) מפרים, אילים וכבשים. ככל קרבן, גם אל קרבנות אלו מצטרפים מנחה ונסכים.
הכינוי שבעים פרי החג ככינוי כולל לכל קרבנות החג (אף שאינם מורכבים מפרים בלבד), הוא מצד הסדר המיוחד של הקרבת הפרים, בסדר הולך ופוחת בכל יום ויום.
סדר הקרבנות וחלוקתם לימי החג
סדר ההקרבה הוא כך[1]:
יום טוב ראשון של חג הסוכות (ט"ו בתשרי): 13 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
יום שני של חג הסוכות (ט"ז בתשרי): 12 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
יום שלישי של חג הסוכות (י"ז בתשרי): 11 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
יום רביעי של חג הסוכות (י"ח בתשרי): 10 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
יום חמישי של חג הסוכות (י"ט בתשרי): 9 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
יום שישי של חג הסוכות (כ' בתשרי): 8 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
יום שביעי של חג הסוכות (כ"א בתשרי - הושענא רבא): 7 פרים, 2 אילים, 14 כבשים בני שנה.
סה"כ: 70 פרים, 14 אילים, 98 כבשים.
נוסף על כל אלו, ישנם גם קרבנות מוסף בחלוקה שונה ליום שמיני עצרת, המחולקים כך: פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים בני שנה.
כנגד האומות וישראל
בגמרא ובמדרש
בגמרא[2] ובמדרש[3] (וכן בזהר[4]), מובא כי שבעים הפרים הם כנגד שבעים האומות, והסדר הפוחת והולך בכל יום מראה כי גם כח האומות ושליטתם על ישראל עתיד להבטל, כשם שהפרים אליהם נמשלו הולכים ומתמעטים. בשונה מכך, קרבן המוסף של שמיני עצרת, הכולל פר אחד בלבד, כנגד ישראל שהם אומה יחידה.
וכך אומרת הגמרא:
הני (=אלו) שבעים (ה)פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך
— סוכה נה, ב
כמו כן, במדרש מובא באופן מעט אחר, בו המלך אומר ללאוהבו: "עשה לי סעודה קטנה, באו ונגלגל אני ואתה במה שתמצא".
בפנימיות התורה
- ↑ לקפוץ מעלה אל: 1.0 1.1 פנחס כט, יב-לט.
- ↑ סוכה נה, ב.
- ↑ רבה ותנחומא סוף פרשת פנחס.
- ↑ ח"ג קד, ב.