שדים ורוחות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־08:35, 7 בינואר 2025 מאת Mdafula (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "''שדים''' הם מלאכים המקבלים חיותם מהקליפות. ==מהותם== היינו, שכמו מלאכים יסודם אש ורוח בלבד{{הערה|רמב"ן על התורה ויקרא יז ז'.}} (בשונה מנבראים גשמיים שיש בהם גם יסודות המים והעפר), אבל מכיון שהם נמוכים הרבה מהמלאכים יש להם גם צדדים משותפים עם בני האדם - כמו שאומר...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שדים' הם מלאכים המקבלים חיותם מהקליפות.

מהותם

היינו, שכמו מלאכים יסודם אש ורוח בלבד[1] (בשונה מנבראים גשמיים שיש בהם גם יסודות המים והעפר), אבל מכיון שהם נמוכים הרבה מהמלאכים יש להם גם צדדים משותפים עם בני האדם - כמו שאומרת הגמרא[2]: ששה דברים נאמרו בשדים, שלושה כמלאכי השרת ושלושה כבני אדם... יש להם כנפכים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת וידעים מה שעתיד להיות כמלאכי השרת... ושלושה כבני אדם אוכלין ושותים כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.

מקור הווצרותם

בששת ימי בראשית[3]

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בית השמשות... אף המזיקין..."

בשעת ביום השני לבריאה בשעת בריאת הגהינום[4]
במגדל בבל[5]

זו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין.

בדור המבול[6]

וכל נפשותיהם נעשים רוחות ומזיקין.

מאדם הראשון[7]

כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין... בשכבת זרע דחזא לאונסיה.

מעוונות האדם[8]

הנה אותם המלאכים רעים הנבראים מכח אותם עונות...

האם קיימים היום

הדיעות בזה

הרמבם[9] שולל את קיום השדים באופן מוחלט, וכן סובר הרלב"ג, ר' ישראל ליפשיץ[10] ועוד. אבל ראשונים ואחרונים רבים ובראשם הרמב"ן[11] חולקים על כך – שהרי הדבר מפורש במקורות רבים במדרש ובתלמוד.

ההכרעה המקובלת

וההכרעה המקובלת בזה היא של הרמ"מ מקוצק[12], הכותב שאכן עד הרמבם היו שדים, אלא שבכח פסיקתו גופא נפסק כך גם בשמיים – וממילא מאז אינם נמצאים. ולהעיר, שלמרות שבתלמוד הבבלי ישנם סיפורים רבים המתארים את השדים כחלק ממציאות החיים הרגילה, הנה כבר בתלמוד הירושלמי הם מוזכרים מעט מאד ובהקשרים נדירים שאינם חלק מהווי החיים הפשוטים[13]

בארץ ישראל

בזוהר[14], בכתבי האר"י[15] ועוד מקובלים רבים[16] נאמר שהשדים אינם קיימים בארץ הקודש, כי אין בה אחיזה לכוחות הטומאה.

בחסידות

בתניא[17] מזכיר אדמו"ר הזקן את מאמר הזוהר לגבי שדין יהודאין ושדין נוכראין, שהם ייצר הרע של יהודים לעומת ייצר הרע של האומות. ובביאורים השונים[18] מוסבר בזה שייצר הרע של יהודי מצד עצמו מתאווה רק לדברים המותרים, אבל אם הוא מתפתה לזה הנה אז יונקת נפשו את חיותה מהקליפות – וכך יכול להכנס בליבו גם ייצר הרע ה"גוי", המתאווה גם לדברי איסור.

חלק מנפש הבהמית או מלאך

במקומות רבים נאמר שייצר הרע הוא "מלאך", ומאידך מקומות רבים אחרים שהוא "נפש הבהמית" (או ליתר דיוק כח המתאווה של נפש זו) – וצריך עיון.

הערות שוליים

  1. רמב"ן על התורה ויקרא יז ז'.
  2. חגיגה ט"ז ע"א.
  3. אבות פרק ה' משנה ו'.
  4. רמ"ק.
  5. סנהדרין קט ע"א.
  6. פרקי דרבי אליעזר פרק לד.
  7. עירובין יח ע"ב.
  8. שער הפסוקים.
  9. מו"נ ח"ג לז, ספר המדע הל' ע"ז פי"א הלכה ט"ז.
  10. תפארת ישראל על המשנה, קידושין פ"ד משנה א', בבועז ויכין.
  11. דברים יח יד.
  12. ארטן, ישראל יעקב בן מרדכי, אמת ואמונה, ירושלים: אוצר הספרים של ישיבת אמשינוב – שם עולם תשס"ה עמ' תסב
  13. מבוא התלמוד פרק ל"א, דברי ספר עמ' 13.
  14. אחרי מות עב ע"ב, תרומה קמ ע"ב, קל ע"א, בראשית ע"ה ע"ב.
  15. להרח"ו.
  16. הרמ"ק באור יקרחלק ט עמ' פז, טוב הארץ להרב נתן שפירא עמ' ג, רבי אברהם אזולאי בחסד לאברהם ג ב ועוד
  17. פרק ח'.
  18. ביאורים בתניא, המאור שבתורה (מעיינותיך), יודייקין, חסידות מבוארת וכו'.