ארבע מיתות בית דין

ארבע מיתות בית דין הם ארבע אופנים בהם הבית דין מענישים את העוברים על ציווי התורה, על פי ציווי התורה להבית דין (סנהדרין) לענוש מי שעובר על מצוות מסויימות של התורה, באחת מהארבע אופנים.

בחסידות מבואר ענינם גם בעבודת ה'.

הארבע מיתות בית דין

סקילה

ערך מורחב – סקילה

בין דין היו סוקלין את מי שמחוייב סקילה.

שריפה

ערך מורחב – שריפה

בין דין היו שורפין (של ידי ששופכין בדין מותך בפיו) את מי שמחוייב שריפה.

במסכת סנהדרין יש מחלוקת בין רבי שמעון והחכמים סקילה ושריפה איזה מהן חמורה יותר, והחכמים אומרים שסקילה חמורה.

הרג

ערך מורחב – הרג

בית דין היו הורגים בסייף את מי שמחוייב הרג.

והיא מיתה קלה יותר מסקילה ושריפה.

חנק

ערך מורחב – חנק

ביץ דין חונקים את מי שמחוייב חנק.

היא המיתה הכי קלה.

כשאדם התחייב בשני מיתות, בית דין ידונו אותו במיתה הקלה יותר.

מטעמי המצוה

טעם מצוה זו נגלה לכל, כי "מלך במשפט יעמיד ארץ", שאלולי יראת המשפט יהרגו בני אדם זה את זה, על כן צונו האל ברוך הוא להמית הרוצח, ובחכמתו ברוך הוא ראה שראוי לענוש אותו במיתת חנק.

והדבר מובן גם בדעתנו כי "כאשר עשה, כן יעשה לו", והרוצח כונתו להמית הנרצח במהרה כי מפחדו אליו ימהר מיתתו בכל כחו, וכמו כן הקלה התורה במשפטו להמיתו בחנק  שהיא מיתה ממהרת, ולא בשריפה וסקילה שהן בצער רב.

ואולם במשפטי הזימה שנהנו העוברים בעבירה ונמשכה הנאתן קצת - תבוא בהן פעמים שריפה, פעמים סקילה.

חשבונן בתרי"ג מצוות התורה

הרבמ"ם מונה את הארבע מיתות בית דין לארבע מצוות מהתרי"ג מצוות התורה.

אך הרמב"ן אינו מונה את הארבעת מיתות בית דין בחשבון המצוות, כי הוא סובר שבפסוק "ובערת הרע מקרבך" התורה מצווה בכללות שנבער את כל עושי הרע מבינינו, ובו נכללו כל העונשין, ואחר כך כשהתורה מפרטת את העונשים אצל העבירות המסויימות, אין זה נחשב למצוות בפני עצמם, אלא ביאור ופרט מהענין.

זמן ומקום קיום המצוה

הארבע מיתות בין דין היתה רק בזמן הבית, ורק בארץ ישראל, כי אין דנין דיני נפשות אלא בארץ.

בפנימיות הענינים

בקריאת שמע שעל המיטה יש להאדם לקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין.

הסיבה לכך היא, כי למרות שהאדם לא עבר על מצוות חמורות כאלו שמחוייבים עליה אחת מהארבע מיתות בית דין, אבל כשאדם עובר אפילו רק על עבירות קלות, אבל בהצטרפות של הרבה עבירות קלות ביחד, יהיה לזה אותו פגם כמו שעבר על מצווה אחת חמורה.

הענין יובן על ידי משל, שרואים שהרבה עננים קלים וקלושים ביותר, בהצטברותם יחד נהיים עב ענן וערפל. וכמו כן להרבה עבירות קלות יכול להיות אותה פעולה מכמו עבירה אחת חמורה.

סיבה נוספת היא כי על פי הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי' כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי"ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה"א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל קריאת שמע פוגם באות יו"ד ותפילין באות ה"א וציצית באות וי"ו ותפלה באות ה"א.

ראו גם

• כרת
• מלקות
• שכר ועונש