שמעון שמרלינג

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־18:16, 8 באוקטובר 2024 מאת מ. רובין (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב שמעון שמרלינג, ממייסדי היישוב החב"די בחברון והשד"ר הראשון שלה.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב שמעון נולד לאביו הרב חיים שמרלינג בשקלוב לפני שנת תק"מ. עלה לארץ הקודש יחד עם אשתו שרה, בנו משה (נולד בשקלוב בשנת תקס"ט) וכלתו חנה דבורה לערך בשנת תקע"ט, ובהמשך נשלח כשד"ר מחברון לאסוף כספים במדינות חוץ לארץ.

בחודש תשרי תקע"ח שלחו אדמו"ר האמצעי לייסד את היישוב החב"די בחברון. על פי הוראתו היה עליו לעבור דרך העיר בה התגוררה מרת חנה דבורה, כלת בנו ר' משה, ולהציע להם להצטרף אליו בנסיעתו. הרבי אף הורה לו לא לרדת מהעגלה בהגיעו לעיר, אלא לעשות הכול בחפוזה, ובאם הם מסכימים לסדר מיד את חתונתם ולנסוע יחד איתם לארץ ישראל.

לאחר הגיעו לארץ הקודש התיישב בחברון בקבוצה של 15 משפחות נוספות, בהן ר' לייב בעל היסורים. בתחילה היו רק הוא ור' לייב חסידי חב"ד היחידים, ובהמשך הצטרפו משפחות נוספות. בין השנים תקפ"א-תקפ"ג כבר התבססה במקום קהילה חב"דית של ממש, ובהמשך מנתה הקהילה מעל 100 נפשות. גזירת גיוס החובה ברוסיה שהחלה בשנת תקפ"ז גרמה לעלייתם של משפחות נוספות שהתיישבו בחברון, וחלקם בירושלים.

שיטתו בגיוס הכספים הייתה להציע לאנשים לקנות ארבע אמות של נחלה בחברון תמורת סכום נכבד. שיטתו נחלה הצלחה רבה והגיעה לשיאה כאשר אדמו"ר האמצעי המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה והבטיח שהקונים ינצלו מחיבוט הקבר. אדמו"ר האמצעי עצמו קנה את בית הכנסת אברהם אבינו.

הרב שמעון נפטר בין השנים תקצ"ד-תקצ"ט

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בניו
  • משה - נשוי עםמרת חנה דבורה, נולד לערך בשנת תקס"ז[1]. בחורף תר"ג היה מהמורשים ללכת לירושלים לדון מטעם עדת חב"ד בחברון, והוא חתום על שתים מהאגרות למונטיפיורי בקיץ תקצ"ט - בהוספת התואר "גבאי הכנסת". נפטר בין השנים תר"ט-תרט"ו.
נכדיו

הערות שוליים

  1. על פי מפקד תקצ"ט, שאז נרשם שהוא בן 32
  2. לפי מפקד תקצ"ט, שאז נרשם שהוא בן 18. גם במפקד תרכ"ו פרטים דומים
  3. מפקד תרל"ה
  4. מפקד תרט"ו
  5. אבני זכרון חי"ב. תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 75.
  6. ס' חיים ש. שמרלינג, תדהר, ת"א תש"ו. אבני זכרון, גראייבסקי, ירושלים תרצ"א. תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 77-75.