כבר היה לעולמים

כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה הוא מטבע לשון שטבע אדמו"ר הזקן בתניא פרק ל"ו, המתאר שהגילוי אור ה' אין סוף ברוך הוא שיהי' בימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים - כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כדכתיב[1]: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו".

הרבי השתמש רבות במטבע לשון זו, אודות הרבה מיעודי הגאולה.

מתי היה כבר?

בתחילת הבריאה

עולם על מילואו נברא, ורק שאחרי חטא עץ הדעת, נתערב טוב ורע, ועוד. בזמן הגאולה תחזור העולם למצב שבו הוא כבר היה.

תיבת נח

היתה מצב כמו הזמן של הגאולה.

יציאת מצרים

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות": א. דומות ליצי"מ. ב. נפלאות אפי' בערך ליצי"מ[2].

מתן תורה

כמו שאמו"ר הזקן מפרש בתניא פל"ו (מקור הציטוט).

זמן בית ראשון - מלכות שלמה המלך

אז מצב עם ישראל היתה בשלימות, קיימא סיהרא בשלימותא, בדומה לזמן הגאולה.

רק "מעין זה"

(אף שכבר היה, הרי זה רק "מעין זה", ולעתיד לבא יהיה) חידוש שלא מצינו לעולם[3]. ובכל יעוד שנדמה שזה רק חזרה למה שכבר היה, אכן יש לבאר מהו השלימות והחידוש שיהיה בזה בזמן הגאולה.

למאי נפקא מינה

זה שיודעים שזה כבר היה, זה מחזק את האמונה, שכמו שכבר היה, כך גם יהיה[4].

זה שכבר היה לעולמים, זה כבר נמשך בגדרי העולם ("לעולמים") - זמן ומקום, ועל כן אין צריך שהיה עוד הפעם מתן תורה[5]. וזה נותן הכח שיהיה בגאולה העתידה[2].

אנו רוצים גאולה שלימה

ועוד והוא העיקר שבני ישראל לא מסתפקים בכל הגילויים שכבר היו, כי אם רוצים בגילוי חדש שלא היה לעולמים[6].

  1. דברים ד, לה.
  2. 2.0 2.1 כימי צאתך תשמ"ב, סה"מ מלוקט ב.
  3. לקו"ש חל"ה ע' 206.
  4. לקו"ש חי"ח ע' 273.
  5. ד"ה אתה הראת תשמ"ו אות ו, סה"מ מלוקט א.
  6. התוועדויות תנש"א ח"א ע' 335.