כבר היה לעולמים
כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה הוא מטבע לשון שטבע אדמו"ר הזקן בתניא פרק ל"ו, המתאר שהגילוי אור ה' אין סוף ברוך הוא שיהי' בימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים - כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כדכתיב (דברים ד לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו".
הרבי השתמש רבות במטבע לשון זו, אודות הרבה מיעודי הגאולה.
מתי הי' כבר?
בתחילת הבריאה
עולם על מילואו נברא, ורק שאחרי חטא עץ הדעת, נתערב טוב ורע, ועוד. בזמן הגאולה תחזור העולם למצב שבו הוא כבר הי'.
תיבת נח
היתה מצב כמו הזמן של הגאולה.
יציאת מצרים
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות": א. דומות ליצי"מ. ב. נפלאות אפי' בערך ליצי"מ[1].
מתן תורה
כמו שאמו"ר הזקן מפרש בתניא פל"ו (מקור הציטוט).
זמן בית ראשון - מלכות שלמה המלך
אז מצב עם ישראל היתה בשלימות, קיימא סיהרא בשלימותא, בדומה לזמן הגאולה.
רק "מעין זה"
(אף שכבר הי', הרי זה רק "מעין זה", ולעת"ל יהי') חידוש שלא מצינו לעולם[2]. ובכל ייעוד שנדמה שזה רק חזרה למה שכבר הי', יש לבאר מהו השלימות והחידוש שיהי' בזה בזמן הגאולה.
למאי נפקא מינה
זה שיודעים שזה כבר הי', זה מחזק את האמונה, שכמו שכבר הי', כך גם יהי'[3].
זה שכבר היה לעולמים, זה כבר נמשך בגדרי העולם ("לעולמים") - זמן ומקום, וע"כ אין צריך שהי' עוה"פ מתן תורה[4]. וזה נותן הכח שיהי' בגאולה העתידה[1].
אנו רוצים גאולה שלימה
ועוד והוא העיקר שבנ"י לא מסתפקים בכל הגילויים שכבר היו, כ"א רוצים בגילוי חדש שלא הי' לעולמים[5].