גרשון מהדילוביץ
החסיד ר' גרשון מהדילוביץ היה חסיד נלהב של אדמו"ר הזקן, בעל עסק ומעורב בענייני העולם.
אודותיו
נולד לאביו ר' פייביש. כשהגיע אביו לזקנה, קרא לבנו ר' גרשון שהיה בעל עסק ולא אהב את הרבנות, ולבנו השני ר' זלמן שהיה רבואב"ד בבוברויסק, ופקד עליהם לנסוע לליאזנא אל אדמו"ר הזקן ולתהות על קנקנו, על מנת ללכת בדרך החסידות.
האחים מילאו מצוות אביהם וישבו זמן ממושך בליאזנא אצל אדמו"ר הזקן, וכשחזרו, חזר ר' זלמן לרבנות ולהתנגדותו ואילו ר' גרשון הפך לחסיד נלהב.
לר' גרשון נולדו שלושה בנים ושלוש בנות. על בניו ר' אריה ור' אפרים אמר פעם אדמו"ר הזקן "ובני גרשון לבני ושמעי" דהיינו שהצעיר אפרים הוא איש הלב ('לבני'), והמבוגר יותר אריה הוא איש השכל ('שמעי' מלשון שמיעה והבנה).
את אחד מבניו חיתן עם בתו של שד"ר אחד של אדמו"ר הזקן, שהתלונן שבתו הגיע לפרקה ואין לו אמצעים לחתונה ור' גרשון מייד הציע את בנו וערכו חתונה. אחרי החתונה החלו מקננים אחר האשה שאין היא מוסרית די צרכה, ר' גרשון נסע מייד לאדה"ז והרבי ענה שעל דבר כזה צריכים עדות. שוב ושוב נסע בעניין זה לרבי ובפעם השלישית שאל הרבי בן כמה בנך, והשיב בן שבע עשרה שנה, אמר הרבי הרי כתוב בפירוש בן שמונה עשרה לחופה.
כשמלאו לבנו שמונה עשרה שנים, נפטר. האשה המירה את דתה, והאח ר' אריה שחזר בנתיים מגלות שערך עקב כל המעשה, סידר חליצה לאשה ובכך ערך תיקון לאחיו.
פעם כשר' גרשון היה אצל אדמו"ר הזקן אמר לו הרבי רוצה אני שבנך ר' אריה יהיה בורגומיסטר (ראש עיר) של רוגטשוב. תמה על כך ר' גרשון והרי את שפת המדינה רוסית אינו יודע, ענה הרבי שיש לו ראש טוב.
ר' גרשון נסע לרוגטשוב והשתדל בין אנשי העיר לקראת הבחירות שיבחרו בבנו ר' אריה. לפתע הגיע אברך אחד ואמר שאדמו"ר הזקן ציווה שלא יבחרו בר' אריה. בסוף התברר שהאברך לא אמר אמת והרבי שוב שלח פתק עם ר' גרשון להקריאו ברוגטשוב על מנת שיבחרו בר' אריה. האברך שניסה לסכל את המינוי שיכל שלושה מילדיו.
ר' אריה נבחר לבורגומיסטר (ראש עיר) ברוגטשוב והצליח מאוד בתפקידו, ובשליחות הרבי סיכל הרבה גזרות נגד היהודים ונגד תנועת החסידות בפטרבורג במשרדי השלטון הצארי.
משפחתו
לר' גרשון היו שלשה בנים ושלוש בנות:
- בנו ר' אריה - ראש העיר של רוגטשוב
- בנו ר' אפרים
- בן שלישי שלא ידוע שמו
- בתו מרת נחמה. בתה שרה היא אמו של רבי יוסף רוזין - הגאון הרוגוצ'ובי
- בתו מרת רחל
- בתו מרת רבקה
לקריאה נוספת
- הרב אליהו יוחנן גוראריה, אוצר חסידי חב"ד ח"א עמ' 78-81.