משתמש:משה כהן/ קם רבה שחטיה רב זירא

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

קם רבה שחטיה רב זירא הינו סיפור בגמרא שלא מובן בלי חסידות.

בגמרא

מסופר בגמרא, שרבה ור' זירא קיימו סעודת פורים ביחד, והשתכרו, וקם רבה, ושחט את ר' זירא. למחרת, ביקש רבה על ר' זירא רחמים, ור' זירא קם לתחיה. כעבור שנה, הזמין שוב רבה את ר' זירא לסעודת פורים, אך ר' זירא סירב באומרו שלא בכל עת מתקיימים נסים.

סיפור זה מעורר תהיות רבות, שהרי לא ייתכן שרבה נכשל באיסור שפיכת דמים, ולמרות שהשתכר, הרי מובא אדם מועד לעולם. ובכל אופן פשוט שלא נכשל רבה בזה אפילו בשוגג או באונס, וכן רבה אמר כלפיו, "כגון אנא בינוני".

חולי

המהרש"א

המהרש"א מבאר, כי לא נעשה ענין של מיתה ממש, אלא כעין שחיטה, שרבה גרם לר' זירא שישתה הרבה עד שנטה למות.

היעב"ץ

וכן ביאר בהגהות יעב"ץ, שלא שחטו ממש, אלא שהיה נראה לסובבים, ור' זירא נתפעל מהם, ונתעלף.

אך לכאורה עדיין רבה עבר על איסור חובל בחבירו שזה איסור של תורה.

תשובות החתם סופר

בתשובות החת"ס, מקשר זה ששחט רבה לר' זירא, עם דברי הגמרא "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא (שופך דמים). . אמר רבה אנא במאדים כו'".

אבל היעב"ץ כותב, שאבל דם ו­דאי לא שפך רבה, אף אם היה במזל מאדים, ולכאורה אין לומר שהיה אצל רבה ענין של שפיכות דמים חלילה. וכמבואר ב­רמב"ם, שהמצב שאדם נולד בטבע מסויים אינו בסתירה לבחירה חפשית, ואדרבה, ובודאי ניתנו לו הכחות להתגבר על נטיותיו ה­טבעיות, נוסף על זה שיכול לנצל טבע זה עצמו בטוב וקדושה, כהמשך הגמ' שם, "אי אומנא. . טבחא. . מוהלא", וכדברי אביי שם בנוגע לרבה, ש"מר נמי עניש וקטיל", ובפרש"י "בנ"א העוברין על דבריו", ובודאי שכן היה אצל רבה.

עובדא דרבה בר חנה

כמו כן, מצויים ביאורים על דרך ה­דרוש והסוד, שסיפור זה מרמז לענינים רוחניים. ולפי זה הינו משל בלבד, וע"ד שמצינו הענין ד"מיבסמי" בעובדא דרבה בר בר חנה, שאינו אלא משל.

אך אין לפרש זאת בענין זה, משום שסיפור זה הובא בהמשך לפסק הלכה בגמרא, שחייב אדם להשתכר בפורים, "עד דלא ידע". וכן מוכח זאת מדברי הר"ן ובעל המאור, שדעתם בפשטות שהסיפור של רבה ור' זירא הוא כפשוטו, ונגרם נזק לר' זירא, כי אין מקום לומר שמשום כך יבטל החיוב להשתכר בפורים.