כסף (ממון)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־01:36, 1 ביולי 2024 מאת ב. שורה (שיחה | תרומות) (←‏בתורת החסידות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כסף המכונה לעיתים גם בשם ממון, דמים או מעות, הוא אמצעי תשלום שהשימוש העיקרי בו לאורך ההיסטוריה היה כמטבעות ושטרות, ומשמש כאמצעי חליפין לרכישה ותשלום עבור סחורות, שירותי עבודה, ועוד.

על פי הלכה, ברובם ככולם של דיני התורה 'שווה כסף ככסף', וכל תשלום שהאדם נדרש לשלם, יכול הוא לשלם את תמורתו בחפץ בעל ערך כספי זהה.

מצוות רבות קשורות עם כסף, ובהם: צדקה, מעשר כספים, פדיון הבן וקידושין, וכן המצוות הקשורות במשא ומתן באמונה.


בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתורת החסידות מבואר כי המקום המרכזי שתופס הכסף בחיי היום יום האנושיים, הוא בשל הניצוצות הרוחניים הגבוהים הטמונים בו, כאשר שימוש נכון בכסף מזכך ומברר את הניצוצות הללו ומעלה אותם לקדושה, וכך אגרות רבות באגרת הקודש בספר התניא מוקדשות לבאר את מעלת השימוש בכסף לצדקה.

לא רק שהעיסוק בכסף אינו מושלל, אלא יתירה מכך, ישנה מצווה להלוות לגוי בריבית, כיון שכל זמן שזה לא פוגע ביהודי אחר, יהודי צריך לנקוט בכל דרך אפשרית כדי לצבור כמה שיותר כסף, לנהוג בו כראוי, ובכך להעלות לקדושה כמה שיותר ניצוצות קדושה[1].

באופן דומה מבואר בחסידות[2] גם מעשיו של יוסף שצבר את הכסף של כל העולם בשנות הרעב, כשבכך הוא סייע לבני ישראל לברר את הניצוצות הרבים במקום שיצטרכו לכתת רגליהם ולאסוף אותם מהמקומות שהתפזרו, באמצעות קיבוץ הכסף - התקבצו רוב הניצוצות, ובני ישראל הוציאו וגאלו אותם בשעת יציאת מצרים, וזהו הטעם שהציווי 'לנצל' את מצרים ולרוקן אותה באמצעות 'שאילת' כסף וזהב - נכפל בתורה שוב ושוב[3][4].

בכך מבארת החסידות את הטעם שיעקב אבינו חזר אל מעבר לנהר במעבר יבוק וסיכן את עצמו להציל פכים קטנים שנותרו מעבר לנהר, היות והצדיקים רכושם חביב עליהם בשל הניצוצות הטמונים ברכוש[5].

זהו גם הטעם להנהגתו של רבי יהודה הנשיא שהיה מכבד עשירים, כיון שעצם העובדה שהקב"ה הפקיד בידיהם רכוש והשפעה גדולים כל כך, סימן הוא שהם שלוחים הראויים לכך.

באופן חריג, התבטא הרבי ביחידות פרטית בנוגע לניגון אנעים זמירות, שעל אף התענוג הרוחני העליון לו זכה היהודי שמסר את כל כספו כדי להציל יהודי אחר, באם הסיפור היה מתרחש לאחר שהתגלתה תורת החסידות, אין ספק כי הוא היה בוחר כשכר על כך עושר גשמי, כיון שהאפשרויות הרבות הגלומות בכסף עולות על כל שכר של תענוג רוחני[6].

בהזדמנות אחרת, כאשר הרבי ביקר בקעמפ גן ישראל וראה בקיוסק שבקעמפ שלט עם הכיתוב 'הכסף הוא מקור כל עוול - השאר אותו כאן', שלל הרבי את תוכן השלט והתבטא שהכסף אינו מקור כל עוול, אלא תלוי מה עושים איתו[7].

כסף רוחני[עריכה | עריכת קוד מקור]

הלשון 'כסף' הוא גם מלשון כיסופים וגעגוע, כמו שכתוב "כי נכסוף נכספת לבית אביך", "נכספה וגם כלתה נפשי", ובעבודת השם משמעות הכסף היא התשוקה שיש לנשמה לאלוקות.

בחסידות מבואר שכמו שיש 'קנין כסף' אצל האדם למטה, כך גם הקב"ה קונה את ישראל ("חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו") באמצעות הכסף שנותן להם, והכסף הוא התשוקה שהקב"ה מטביע בנשמות ישראל להידבק באלוקות[8].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. לקוטי שיחות חלק י"ב פרשת בהר.
  2. אור תורה להרב המגיד ממעזריטש עמוד 202.
  3. בסך הכל בני ישראל ביררו ביציאת מצרים 202 ניצוצות מתוך רפ"ח הניצוצות הכלליים שנפלו בשבירת הכלים, כמרומז בפסוק "וגם ערב רב עלה איתם", בגימטריא 202 (שבעים אחוז).
  4. לקוטי שיחות חלק כ"א שיחה לפרשת שמות.
  5. לקוטי שיחות חלק ג' פרשת ויגש.
  6. https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5786562/jewish/Money-Kesef.htm אנשי המילה.
  7. הלאמה או חופש.
  8. ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק ערך קניין.