עילה ועלול

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־00:19, 7 ביוני 2024 מאת Mdafula (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עילה ועלול הוא אופן התהוות שבו יש קשר וערך בין העלול לעילתו, ולכן בעלול מורגשת העילה שממנה התהווה. התהוות זו שונה מסיבה ומסובב וכל שכן מבריאת יש מאין (דהרי מובן שב"אין" לא קיים שום דבר שיכול להיות מקור ל"יש", ונמצא שהוא (האין) מופלא ובאין ערוך לנברא).

דוגמאות לעילה ועלול[עריכה | עריכת קוד מקור]

באופן כללי השתלשלות הספירות זו מזו היא באופן דעילה ועלול[1], אך בדרך כלל הדוגמא המובאת בחסידות היא בפרט מהתהוות המידות מהשכל. בשונה מנפש הבהמית (שעיקרה מידות), הנה מדות הנפש האלוקית מתהוות ע"י התבוננות שכלית דוקא[2]. לדוגמא, התבוננות בעניין מסויים שהוא "טוב" ואחר כך שהוא טוב לי פועלת על הלב שירגיש משיכה לאותו טוב - היינו, רגש אהבה.

מכיון שהתהוות העילה מהעלול היא בדרך ממילא, לכן העילה מורגשת בהעלול[3]. ובדוגמא לעייל (של שכל ומידות), השכל לא רק פועל את התהוות המידה אלא הוא מורגש בהמידה, במידה שמתעוררת ניכר השכל שהיווה אותה[4].

ענינו בעולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבואר כי בדרך כלל, כל ההשתלשלות הוא באופן של עילה ועלול, ביחם לצמצום. וכן בפרטות עולמות אבי"ע, כל ירידת האורות בתוך העולמות היא בבחינת עילה ועלול ביחס להתהוות יש מאין במלכות דאצילות.

ענינו בספירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבואר כי האורות היורדים מן ספירת החכמה אל הספירות שאחריה, ספירת הבינה וספירת הדעת עד ספירת המלכות, הוא באופן של עילה ועלול. מה שאין כן התהוות ספירת החכמה מן ספירת הכתר שהיא בבחינת יש מאין.

כמו כן השפעת השכל למידות היא בכללות באופן של עילה ועלול שאותו השכל עצמו הוא היורד ומתלבש במידות, כנודע שמבחינת המידות שבמוחין נמשך המוחין שבמידות.

ראה גם:[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. תניא, אגה"ק כ'.
  2. התהוות המידות מהשכל בתניא פרק ג', לגבי מקום מידות נפש האלוקית ונפש הבהמית ראה בפרט ט' שם.
  3. ד"ה גדול יהיה תשכ"ב.
  4. בשונה מהתלבשות כח הפועל בנפעל, שם בנפעל לא מורגש הכח שפעל אותו. וכדוגמת כח הזורק את האבן, שבאבן לא ניכר ולא נרגש כלל הכח שזרק אותה (ורק שאנו "עושים חשבון": דמאחר וסתם אבן נחה על הארץ, הנה מזה שאבן זו "מרחפת" יש להסיק שנמצא כאן כח שגרם לזה - אבל את הכח הרוחני עצמו אי אפשר לראות (ומשני טעמים: א. הפעולה היא גשמית והכח רוחני, ורוחני לא יכול להתגלות בגשמי. ב. אופן פעולת הכח היא שהוא "מתנתק" ממקורו והולך לפעול פעולה בדבר אחר, וכדי שיורגש הדבר "האחר" מוכרח הכח להתעלם (אחרת יורגש אך ורק מקור הכח ולא הפעולה).)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא חסידות. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.