יוסף גנזבורג

ר' יוסף גנזבורג, בן הרב מנחם מענדל הלל גנזבורג, היה שומר האוהל בציון אדמו"ר הזקן בהאדיטש.

שומר האוהל

ר' יוסף חי כל ימיו בהאדיטש, למד בתומכי תמימים ליובאוויטש.

שנים רבות כיהן כשומר ומנהל מתחם האוהל שעל ציון אדמו"ר הזקן בהאדיטש. עסק בשימור ואחזקה, קבלת פני המתפללים, והקראת פ"נים שנשלחו מכל רוסיה.

חסידים שהגיעו להתפלל בציון,התארחו אצל משפחות גנזבורג ובהם אצל ר' יוסף גנזבורג.

ישיבה מחתרתית

ר' יוסף גנזבורג, ייסד בהאדיטש סניף מחתרתי של ישיבת 'תומכי תמימים'. אין בידינו פרטים מדוייקים על הישיבה, אך ידוע הוא כי בשנת תרצ"ו למדו בישיבה זו מספר תמימים ובהם: ר' דובער ריקמן, ר' מוני רפופורט, ר' מרדכי טריגובאוו, וכן בניו של ר' יוסף גנזבורג - הת' יצחק והת' שלום דובער. המשגיח בישיבה היה ר' אברהם זעליג גנזבורג, ובתקופה מסוימת סייע בעדו הרב יוסף גולדברג (לימים ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בברינואה).

הכחדת הקהילה היהודית

כל חסידי חב"ד שהתגוררו בהאדיטש בתקופת הכיבוש הנאצי בימי השואה - נספו, מלבד מרת שפרה גנזבורג בת העשרים, שהצליחה להימלט ברגע האחרון. ואילו אביה הרב יוסף גנזבור, נרצח.

בספר ישראל נח הגדול, מובא תיאור דרמטי של הניצולת היחידה שפרה גנזבורג אודות סופם הנורא של בני משפחתה בהאדיטש:

"אבא – ר' יוסף [שומר האוהל] נורה למוות על ידי הנאצים מיד לאחר שנכנסו להאדיטש. אחר כך הנאצים תפסו גם את הסבא ר' צבי הירש גורביץ (אב אמי) עם עוד יהודים ואמרו שלוקחים אותם ל'מחנות עבודה'. הם לא שבו הביתה.

באחד הימים נכנסו חיילים נאציים לבית שלנו, תפסו את הסבא ר' מנחם מענדל הלל גנזבורג שהתגורר אז אצלנו, וגזזו חלק מזקנו. סבא התחנן ובכה, אך שום דבר לא הועיל לו. הם אפילו נהנו מהסבל שלו והתעללו בו. ראיתי זאת במו עיניי. אחר כך הם הוציאו את כל ספרי הקודש שהיו בבית ושרפו אותם מול עינינו. זה היה מחזה מחריד. לרשעות הסדיסטית שלהם לא היה סוף. לאחר שהעלו באש את הספרים החליטו לפגוע בנפש, הם רצחו בדם קר את הסבא ר' מנחם מענדל הלל הי"ד".