חיים מלול
הרב חיים מלול הוא מוותיקי שלוחי הרבי בצרפת, מהמקורבים הראשונים של השליח הרב שמואל אזימוב, והמתרגם הראשי של ספרי חב"ד לשפה הצרפתית.
תולדות חיים
נולד בסביבות שנת תשי"ג בפריז שבצרפת.
החל להתקרב לאורה של חסידות חב"ד בעקבות מתנה שקיבל ביום הבר מצווה של חוברת 'חגים וזמנים' בתרגום לצרפתית, בסופה הופיעה ידיעה על אפשרות להצטרף כמנוי לשיחות לנוער בשפה הצרפתית, וכך החל לצרוך תכנים יהודיים עם נקודת מבט חב"דית במשך מספר שנים.
בהמשך לכך, כאשר ראה ידיעה על אפשרות להצטרף לשיעורי תורה מטעם לשכת ליובאוויטש האירופאית, פנה למשרדי הלשכה ששלחו אותו אל ביתו של הרב שמואל אזימוב.
לקראת חודש תשרי תש"ל, ונמנה על חברי הקבוצה הראשונה של 'הגרופ הצרפתי' שהגיעו יחד אל הרבי וזכו לקירובים נדירים.
לאחר חזרתם מהביקור אצל הרבי, נכנס יחד עם ידידו ר' שלום (ג'רי) כהן לישיבת תומכי תמימים ברינואה, וכעבור תקופה הורה הרבי לו ולחבריו להיכנס ללמוד באוניברסיטה, ואכן במקביל להשתלמות בהשכלה אקדמאית בכלכלה, עסק בהפצת יהדות וחסידות בין כותלי האוניברסיטה, ומשך צעירים נוספים לעולמת של חסידות חב"ד.
בשמחת תורה תשל"ד, הרבי קרא לו והורה לו לקרוא לכל הצרפתים והחל לנגן את האדרת והאמונה במנגינת ההמנון הלאומי של מדינת צרפת, מה שהפך בהמשך לסמל המהפכה החב"דית בצרפת, והרבי ייחס לכך משמעות רוחנית כבירה.
בכ"ז אדר תשל"ה התחתן עם רעייתו מרת בריינא, ולאחר החתונה נותרו להתגורר במשך מספר חודשים בקראון הייטס בסמוך לחצר הרבי.
בהמשך, הצטרף למערך שלוחי הרבי בפריז שבצרפת, וזכה במשך השנים לקרב עשרות יהודים לתורה ולחסידות.
במקביל, החל לעסוק לפרנסתו כאיש כלכלה מטעם ממשלת צרפת ובמשך השנים קיבל תפקיד בכיר כמנל מחלקת הכספים במשרד הבריאות הצרפתי.
חתם על פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח.
לאורך השנים עסק בתרגום של שיחות הרבי לשפה הצרפתית וזכה על כך לעידודים מהרבי, ובהמשך תירגם את רוב ספרי חב"ד שיצאו לאור על ידי מרכז חב"ד בצרפת.
משפחתו
- בנו, ר' מיכאל מלול
- בנו, ר' ישראל מאיר מלול
- בנו, ר' יוסף יצחק מלול
- בתו מרת שטערנא שרה, רעיית ר' מנחם מענדל מרגי
- בתו מרת מלכה, רעיית ר' שמואל גולדברג
- בתו מרת גולדה רבקה, רעיית ר' מנחם מענדל נרבוני
לקריאה נוספת
- דור ראשון למהפכה החב"דית בצרפת, שבועון בית משיח גליון 1287 עמוד 10
קישורים חיצוניים
- זכרונות סיפורים ותצלומי מכתבים, בתוך תשורה מנישואי צאצאיו לסקר-קאהן, י"ב שבט תשפ"ד