עשר גלויות גלתה ליובאוויטש

"ואני בתוך הגולה על נהר דאן". בית אדמו"ר הרש"ב ברחוב בראטסקי 44 ברוסטוב נרכש בשנת תרע"ח

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" הוא פתגם של אדמו"ר הריי"צ אודות עשרה מעברים של מרכז חסידות חב"ד ובראשה הרבי, מהעיירה ליובאוויטש, עד לארצות הברית - חצי כדור התחתון בבית 770 מרכז חב"ד העולמי.

אדמו"ר הריי"צ תיאר מעברים אלו מהמצב הנעלה בליובאוויטש, בה היה גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה על ידי תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות, כ"גלויות", ובעיקר את הירידה לארצות הברית במצבה הרוחני הירוד דאז כ"גלות אמריקה".

כשתכלית גלויות אלו היא שדווקא מהמקום הנמוך ביותר יבוא הגילוי הגדול ביותר, שעל ידי זה היתוסף בהפצת המעיינות חוצה באופן שבאין ערוך לגמרי.

רקע

במשך מאה ושתיים שנים היתה העיירה ליובאוויטש מרכזה של חסידות חב"ד.

החל מתקופת אדמו"ר האמצעי שקבע בה את מושבו בח"י באלול תקע"ג (1813).

בהמשך, אדמו"ר הצמח צדק התגורר בעיירה עד להסתלקותו - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), וכן בנו אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו וגם הסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882) ושם מנוחתם כבוד.

בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש את ישיבת תומכי תמימים. הישיבה התקיימה במקום במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1897) עד שנת תרע"ח (1918).

בימי מלחמת העולם הראשונה, בט"ז חשוון תרע"ו (1915), עקב התקרבות הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, אדמו"ר הרש"ב ומשפחתו עזבו את העיירה והטלטלו בדרכים במשך כמה שבועות. את יום הולדתו בכ' בחשוון חגג אדמו"ר הרש"ב בעיר אוראל^{[דרוש מקור]}, עד הגעתם בכ"ח חשוון לרוסטוב^{[דרושה הבהרה]}.

עזיבת העיירה ליובאוויטש והעברת המרכז החב"די לרוסטוב, מתוארת כגלות ראשונה מבין עשר הגלויות שגלתה ליובאוויטש. "ואני בתוך הגולה על נהר דאן" - כתב אדמו"ר הרש"ב באחד ממכתביו.

המעבר מהעיירה השקטה אל הכרך הגדול, רוסטוב, עם שלל הוויות העולם שבו, היווה שינוי חד, כפי שביאר הרבי אודות כך שעד לעזיבתה של ליובאוויטש, מקום מגורים של נשיאי חב"ד היה בעיירות קטנות, כמו ליאזנא, ליאדי, וליובאוויטש (אמנם פעמים רבות ביקרו בערים גדולות, והרבה פעמים גם בחוץ לארץ, עבור טובת הכלל והפרט, אבל היה זה באופן זמני, אבל בקביעות היתה דירתם בעיר קטנה) אפילו מאוחר יותר כשאדמו"ר הרש"ב עבר מליובאוויטש לרוסטוב, היתה גם עיר גדולה זו מנותקת מן העולם, וגם ברוסטוב עצמה היו מבודדים מן העיר. אבל אצל אדמו"ר הריי"צ - מתחילת נשיאותו היה, תחילה בנסיעות ולאחר מכן קבע מקורו בערים גדולות: מוסקבה פטרבורג (לנינגרד) ואחר כך בריגא וורשה וכיוצא בזה - כמו שאמר פעם הרבי עשר גלויות גלתה ליובאוויטש, ומנהל כל העשרה גלויות - עד שהתיישבו בניו יורק. ובכל הערים הגדולות התמסר להפצת החסידות יחד עם הפצת היהדות בכלל. הרבי משווה זאת לעבודתו של יוסף הצדיק במצרים שהיה מאוחד עם אלוקות ויחד עם זאת היה מושל ועסק בתיקונים בארץ מצרים.

לאחר כל הנידודים שעברו על משפחת בית הרב הגיעו לארצות הברית ונכנסו להתגורר בבית 770 איסטרן פארקווי המפורסם. בהתוועדות פורים תש"ג התייחס אדמו"ר הריי"צ לבואו לארצות הברית שלוש שנים קודם לכן ואמר:"ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלוש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה. לא כעת הוא הזמן ולא כאן המקום לשוחח הארוכה על כל חוויותיי, שמצד הרגש הנפש זהו הגלות העשירית אצלי".

עשרת הגלויות

הבית בו התגורר אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד (קומה 3)

בקונטרס בית רבינו שבבבל מונה הרבי את הגלויות כך:

ובהקדים פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"עשר גליות גלתה ליובאוויטש", מליובאוויטש [שבה הי' גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ("יתפרנסון") ע"י תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות] [ובהערה 66: מח"י אלול תקע"ג (שאז קבע אדהאמ"צ דירתו בליובאוויטש) עד י"ז מרחשון תרע"ו (שאז העתיק אדמו"ר מהורש"ב מושבו לרסטוב) – ק"ג שנים ("שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו" בהקדמת "היום יום")] לרסטוב, מרסטוב לפּטרבורג [ובהערה 67: משנת תרפ"ד עד לאחרי המאסר והגאולה בשנת פרז"ת, שאז העתיק מושבו מפטרבורג* למושבה מאלאחאווקא – סמוכה למאסקווא (שם)], ומפּטרבורג גלתה מחוץ למדינה ההיא, ללטביא [ובהערה 68: באסרו חג הסוכות תרפ"ח נסע מרוסיא והתיישב בריגא, לטביא] ואח"כ לפולין [ובהערה 69: בשנת תרצ"ד העתיק מושבו לווארשא, פולין, ובשנת תרצ"ו העתיק מושבו לאטוואצק עד אלול תרצ"ט, עד שהגיע לריגא בה' טבת ה'ש"ת (ראה מבוא לאגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה)], ועד לגלות אמריקא [ובהערה 70: בט' אדר שני ה'ש"ת], ובאמריקא גופא בכמה מקומות, עד להמקום הקבוע ד"בית רבינו", בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות ("הכל הולך אחר החיתום") דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד"מעלין בקודש", "מוסיף והולך", עד ביאת גואל צדק.

— קונטרס בית רבינו שבבבל סעיף ו'.

דיון במיקומם המדוייק של עשרת הגלויות התפרסם בשבועון בית משיח, ושם כתב הרב שמואל קראוס שיש לערוך את הרשימה כך:

• א) רוסטוב.
• ב) פטרבורג.
• ג) מלחובקה.
• ד) ריגה.
• ה) וורשה.
• ו) אוטווצק.
• ז-ט) ה"כמה מקומות" באמריקה.
• י) "עד להמקום הקבוע", 770.

בבימות נוספות הציעו אופנים אחרים כיצד למנות את מיקומם המדוייק של עשרת הגלויות.

הרבי ציין בנוגע למשמעות הביטוי של "עשר גלויות" שהוא עד דרך שמצינו בסנהדרין – ש"לעשרה מקומות גלו" ו"בטבריא (המקום האחרון שבו היתה הסנהדרין בזמן הגלות) עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש".

לרב צבי מאיר שטיינמץ שכתב לרבי בקשר עם כ"ח סיון ועשר גלויות של חב"ד שיש לקשר זאת עם מסעי הנידודים של התורה ממדינה למדינה על פי דברי החיד"א במערכת ספרים שלו ערך התלמוד ואסיפת הניצוצות (דברים נפלאים) ענה הרבי: "ות"ח על העלתו הערתו והארתו הזו".

בשיחת כ"ח סיון תנש"א התבטא הרבי בנוגע לעשר הגלויות שדווקא בגלות האחרונה הפצת מעיינות החסידות חוצה הוא ביתר שאת:

"בשלשלת של "יפוצו מעינותיך חוצה" עצמה (ע"י רבותינו נשיאינו) היו כמה דרגות ושלבים – במשך השבעה־תשעה דורות מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן עד דורנו זה ... רואים בפועל, שאע"פ שבכל דורות ומקומות אלו היתה התגלות החסידות והפצת המעינות חוצה – הרי דוקא ב"חצי כדור התחתון", שבו מתן־תורה לא הי' (בגלוי) – היתה התגלות החסידות והפצת המעינות חוצה ביתר שאת וביתר עוז, יותר מבדורות ומקומות שלפני כן, עד באופן שזה מגיע לחוצה שאין חוצה ממנה – כפי שרואים בפשטות".