איסור העלייה להר הבית הינו איסור לעלות להר הבית טמאי מתים. העובר על איסור זה חייב כרת. הרבי התנגד בחריפות בשיחות קודשו ובמכתביו לעלייה להר הבית.

רקע לאיסור

מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוציא המשפיע הרב משה ובר ע"ה בשיתוף עם עוד מספר רבנים 'קול קורא' נחרץ שבו הזהירו שאף אחד לא יעז להיכנס לכל שטח הר הבית בתגובה לארגונים מסוימים שכבר החלו לשווק תוכניות עלייה אטרקטיביות להר הבית, על ה'קול קורא' חתמו יותר מחמישים רבנים ודיינים, וביניהם גדולי הגאונים פוסקי ההלכה שבדור, וכן הרבנים הראשיים לישראל וביניהם רבני חב"ד נודעים כהרב שלמה יוסף זווין, הרב יעקב לנדא ועוד. בקול קורא נאמר:"אחרי שזכינו בחסדי השי"ת שהר הקודש והמקדש חמדת ישראל נמצא ברשותנו ורבים מהמון בית ישראל נוהרים לחזות עין בעין את מקום הקודש והמקדש... לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהוזהרנו מכבר שבל יהין איש ואישה להיכנס לכל שטח הר הבית בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו. ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו".

ככיום יש בודדים (בעיקר מחוגי הכיפות סרוגות) הטוענים שבימינו העליה מותרת. הרבי עצמו התנגד באופן נחרץ לעליה בימינו להר הבית.

דעת הרבי בנושא העליה

בקשר להעלאת רעיון העלייה לסדר היום הציבורי ובקשר לעלייה בפועל, כתב הרבי בכתב יד קודשו: "פשוט אשר במצב הנוכחי בכל כיוצא בזה הנמשך עשיריות בשנים בכיון אחד, מימין (- אש דת למו) לשמאל - שהנני בכל התוקף נגד ההעלאה על סדר היום את שאלת היתר העליה על הר הבית כי תיכף ומיד להתחלת השקלא וטריא בזה יעלו לשם כמה וכמה ולמקומות שאיסורן ודאי רחמנא ליצלן ומספרם ילך ויגדל רחמנא ליצלן. וכל האזהרות בזה (באם תבואנה) ילבו את היצרים ויוסיפו מספר העולים הנ"ל. וכל מי שיעשה בזה ופשיטא העולה בפועל יותר מעלית זקני ירושלים (תרתי משמע יראה שלם) ידו במעל עליית כל הנ"ל. ופשוט"[1].


בהתוועדות מוצאי שבת פרשת ויצא, ט' כסלו, אור לי' כסלו תשל"ח בעת שדיבר הרבי כנגד רצונם של הגורמים הנוגעים בדבר למסור את הר הבית הזכיר הרבי שדבריו אלו הם על אף "שהכניסה להר הבית אסור בהחלט ובלי שום ספק"[2].

במכתב לרב מאיר יהודה גץ דורש הרבי לבטל את התוכניות לחפירות תחת הר הבית, כשהוא מוסיף בכתב יד קודשו בסיום הקטע הראשון של המכתב: "כולל ועיקר - שבטלה התכנית לחפור מתחת לבית המקדש מחילות וכו' ואפילו לספקן". ובסיום מכתבו כתב הרבי בכתיבת ידו: "לשמור על הקודש שלא יגעו בו ולא בספקו וספסק ספיקו, כי "ממי שהזהיר על המקדש" אתה מתיירא".

עם זאת, הביע הרבי את צערו מאופן השמירה על ההר מפני כניסת יהודים, ובלשונו: "יהודים "פראיים" מתעקשים שלא לאפשר כניסת יהודים לשם, עד באופן שמוציאים משם יהודים בעל כרחם וכו' וכו'". והתבטא כי בכך הם גרועים מהגויים - המודים בשייכות הר הבית לעם ישראל[3].

במענה מחודש מנחם אב תנש"א, לאחד שכתב שהוא שעוסק בעניני בית המקדש וכו' ובסיום מכתבו ציין שלפני נסיעתו לכאן ביקר במקומות הקדושים ובהר הבית במקומות המותרים, השיב הרבי: ""על פי תורתנו הקדושה – הלימוד בהלכות בנין בית המקדש – מעלה עליו הכתוב כאילו משתתף בבנינו, ואין בזה הגבלות, מה שאין כן בעליה בהר הבית – צריך להיות ברור מקום המותר לעליה, אזכיר על הציון להנ"ל".

רבני חב"ד כמו גם רובם ככולם של הרבנים החרדים בני דורנו, פוסקים שאין לעלות כלל לשום חלק בהר הבית.

 
כתב יד קודשו של הרבי לגבי איסור העליה.

ראו גם

הר הבית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מענה הרבי בנושא
  2. על פי האודיו מהשיחה - קונטרס דברי משיח ש"פ ויצא תשפ"ב (ע' 36)
  3. שיחת ט' כסלו מוצש"ק ויצא תשל"ט. ועל דרך זה בשיחת מוצש"ק חיי"ש תשל"ט ש"מעמידים חיל לכתחילה לא לאפשר כניסת יהודים למקום מקדשנו", ושבכך רואים עד כמה הוא החושך כפול ומכופל של הגלות