משתמש:חיים נהר/פסוקים ואימרות במבט החסידות

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

הרבה פסוקים ואמרות מקבלים גוון יחודי במבט תורת החסידות.

תפלה

• אדון עולם בגימטרייא "אין סוף", והאין סוף בא לכאן ברמז, לומר כי בעולם האין סוף הוא בהעלם.

ואדון העולם הוא בחינת הרצון העליון לפני שנברא העולם, שהוא אין סוף.

• אדיר במרום השם זהו בחינת חכמה, שאדיר במרום י' זהו "אבי" בחינת אב שהוא חכמה.

• אדירים משברי ים הם מבחינת ספירת הבינה שהם בראשי תיבות אמ"י - בחינת הבינה.

• איתא אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן, ועל כן הוא משלם נזק כמועד.

והטעם לכך, שכל תנועה של האדם, בין אם היא מתוך בחירה בין אם היא לא מתוך בחירה, היא תנועה רצונית.

גם התנועה שבעת השינה, היא באה מן הדמיון שנשאר בגידי הרצון בעת השינה.

על הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" אמרו חז"ל (ברכות נ"ז) אל תקרי מורשה אלא מאורסה, ומפרש בספר מאה שערים:

• אל תקרי מורשה - לימוד התורה אינו כמו ירושה שאינה דורשת שום הכנה.

• אלא מאורסה - כשם שאירוסין בא ע"י קידושין, כך על האדם לקדש ולהכין עצמו ללימוד תורה, ורק אז תשתמר בקרבו.

• "אם בחוקותי תלכו": 'אם' זה הוא לשון תחנונים כמאמר רז"ל, שכוונתו - הלואי בחוקותי תלכו. וזה שהקב"ה כביכול מתחנן לפניהם שישמרו את התורה - זה עצמו מסייע ונותן כח לאדם שיעמוד בבחירתו הטובה. ועוד זאת: אשר בחוקותי - תלכו; שנעשית הנשמה מהלך.

• "אמא עילאה מקננא בתלת ספירן בכורסיא". "אמא עילאה" כינוי לספירת הבינה, והיא מקננת ושוכנת בעולם הבריאה.

והיינו, שעיקר משכנה - התגלותה והשפעתה - של ספירת הבינה היא בעולם הבריאה, ולכן הספירה העיקרית בעולם הבריאה, היא הבינה.

משמעות הדבר שכל הספירות וההיכלות וכו' של עולם הבריאה, מותאמים ופועלים לפי ענינה של ספירת הבינה.

על הפסוק "אשר נתן לנו את תורתו" ביאר אדמו"ר הזקן - שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו יתברך הרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמו שאמרו חז"ל: "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד".

• "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" הוא לשון אשר נאמרת לאחר פסוק הראשון של קריאת שמע. מבואר כי ענין לשון זה הוא יחודא תתאה לעומת פסוק הראשון של קריאת שמע שהוא בבחינת יחודא עילאה.

• המצטער פטור מן הסוכה אדם שמצוות סוכה גורמת לו צער - פטור מן הסוכה.

אמרו חסידים:

המצטער - מי שמצווה -ציווי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו!- מסוגל לגרום לו צער-

פטור מן הסוכה אינו ראוי לשבת בתוך אור אלוקי נעלה.

• "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך", "אתה" הוא כינוי לכנסת ישראל, היא נשמת האדם שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.

וזאת היא חובת התפילה, "לשמוע" ולהתבונן בתפלת הנשמה, היינו, שהאדם ירגיש שלא הגוף שלו הוא המתפלל אלא תפלתו היא רק רינת וזמרת הנשמה.