עליית נשמה
עליית נשמה היא פעולה של צדיקי וקדושי עליון, שבעודם בגופם בעולם הזה ביצעו פעולה רוחנית להתרומם מהגשמיות ולהשביע את הנשמה לעלות למעלה לעולמות הרוחניים לפעול פעולות שונות.
מקור עליית הנשמה ואופנה
באגרת מיוחדת מבאר אדמו"ר הריי"צ את המהות של עליית הנשמה, בכך שהעולמות הרוחניים אינם 'מנותקים' מהעולם הזה, אלא הם רובד נעלה ורוחני של עולם הזה עצמו, ועל כן, כאשר אדם מצליח להתנתק מהגשמיות שכובלת אותו, יכולה הנשמה להתעלות לרובד הרוחני של העולם ולפעול בו פעולות[1].
באדרא רבה שבספר הזוהר מובא[2] שבני החבורה של רשב"י שרצו להתעלות ולגלות את סודות התורה, היו מסתדרים במעגל ונותנים את ידיהם זה לזה, מוטיב שמופיע בסיפורי עליית הנשמה גם בדורות מאוחרים יותר.
בעת עליית הנשמה, צריכה להיות התפשטות הגשמיות לחלוטין, שהאדם 'שוכח' מכל הגשמת החומריות של הגוף, דוגמת אדם המתעלף, והגוף עצמו הוא כמו אבן דוממת, וזוהי בחינת מסירות נפש בפועל[3].
הרבי מבאר, שכיון שהתוכן של עליית הנשמה היא שהנשמה בהיותה בגוף עולה למעלה לשאוב כוחות מלמעלה, גם בעת השינה - נחשב הדבר ל'עליית נשמה'[4].
אצל רבותינו נשיאינו
בספר 'דור דעה'[5] מקשר את פעולת עליית הנשמה עם דברי חז"ל אודות ארבעה שנכנסו לפרד"ס, שבעודם בגופם עלתה נשמתם 'לטייל' בעולמות הרוחניים[6], ומה שסיפרו מראייתם, היא המקור לכל ספרות ה'היכלות', והיסודות לתורת הסוד.
על הבעל שם טוב מסופר שהיה נוהג לעשות עליית נשמה לעיתים קרובות[7], ובזמן שהיה עורך עליית נשמה היה נאחז במגבות התלויות בחדר, ולא היה לאף אחד רשות להיות נוכח בעת עליית הנשמה.
עליית הנשמה הידועה ביותר של הבעל שם טוב היתה בראש השנה תק"ז[8], ממנה ידוע לנו על פי המכתב ששיגר לגיסו רבי גרשון מקיטוב בו מספר בין השאר שעלה להיכלו של משיח ושאלו "אמיתי קאתי מר (מתי יבוא אדון) והוא השיב לו "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה וידעו לייחד יחודים כמוך", משפט שהפך לאבן יסוד בחסידות חב"ד, ובפרט בדור השביעי.
לאחר הסתלקותו כאשר שאלו את הרב המגיד ממעזריטש במה היתרון שלו על שאר חבריו שדווקא הוא זכה לכתר ההנהגה, סיפר שהוא היחיד שהיה נוכח עם הבעל שם טוב בעת שערך עליית נשמה, והבעל שם טוב העלה אותו יחד עמו[9].
גם על המגיד ממעזריטש עצמו מסופר שערך עליית נשמה עבור שאלות שלא ידע כיצד להכריע בהם[10].
על אדמו"ר הזקן מסופר, שעוד בהיותו תלמיד אצל המגיד ממעזריטש ערך פעם עליית נשמה יחד עם שניים מחבריו הקרובים, במטרה להמתיק את שורש המחלוקת על החסידים בעולמות העליונים, אך כשהרגיש בסכנה שעלולים להגיע לכלות הנפש - ניתק בכוח את ידיו מחבריו והתפרדה החבילה ונפסקה עליית הנשמה[11].
אף לאחר עלייתו לכס הנשיאות, היה עורך מעת לעת עליית נשמה, ובעת שעשה זאת היה כלפיד אש ועיניו בולטות[12].
גם על שאר גדולי החסידות מסופרים סיפורים שונות אודות עליית נשמה, דוגמת המגיד ר' מרדכי מצ'רנוביל[13].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמוד קנו. ראו עיבוד של המכתב בשיחת השבוע גליון 803 במדור 'דרכי החסידות'.
- ↑ קכח, א, ועוד.
- ↑ שיחת פרשת ראה תשי"ד.
- ↑ שיחת כ"ף מנחם אב תשכ"א.
- ↑ פרק ט'.
- ↑ תלמוד בבלי חגיגה יד, ב.
- ↑ ראו בהערה לקמן מ'שמועות וסיפורים'. וראו גם סיפורים נפלאים כפר חב"ד תשע"א עמוד 77 אודות עליית הנשמה בחג הפסח באיסטנבול, שהבעל שם טוב מסר את נפשו לבטל את הגזירה. ובספר השיחות תש"ב עמוד קמז (אוצר סיפורי חב"ד חלק א' עמוד 37) מספר אדמו"ר הריי"צ על הזדמנות אחרת בה היתה גזירה על אחת ממושבות ישראל שלא היה ניתן לבטל אותה, ובדרכו חזרה מהעולמות העליונים ראה היכל ממנו זורח אור גדול, מכפרי חוטב עצים שאמר תהילים בעת עבודתו וגומר את הספר תהילים חמש פעמים ביום, וביקש מהכפרי שהסכים לתת את זכויותיו עבור הצלת ישוב יהודי שלם.
- ↑ בן פורת יוסף. כתר שם טוב סימן א'. לקוטי אמרים למגיד ממעזריטש בתחילתו. התבאר בלקוטי דיבורים חלק ב' קונטרס טז-יח. קונטרס ענינה של תורת החסידות בתחילתו.
- ↑ שמועות וסיפורים חלק א' עמוד 24.
- ↑ מפי הרב חיים אליהו מישולובין. שבועון בית משיח גליון 859 עמוד 33.
- ↑ מפי ר' שמעון זליחובר, שבועות בית משיח גליון 819 עמוד 27.
- ↑ ראו 'הראשון' עמוד 104.
- ↑ סיפורים נפלאים כפר חב"ד תשע"א עמוד 20.