אהל רח"ל
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לשון. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אהל רחל הוא ספר ביבליוגרפי, הכולל מאמרים ומחקרים של החוקר החסידי ר' חיים ליברמן, מזכירו של הרבי הריי"צ, שהתפרסמו בזמנים שונים, על גבי בימות שונות.
הוצאה לאור
לאורך השנים פרסם החוקר והספרן החב"די ר' חיים ליברמן מאות מאמרים בכתבי עת שונים, שנגעו בתחום עיסוקו במחקר וביבליוגרפיה מתוקף תפקידו כספרן הראשי בספרייתו האישית של אדמו"ר הריי"צ.
לקראת הגיעו לגיל גבורות, החל לכנס את מאמריו בסיועו של החוקר ר' יהושע מונדשיין. הספר הראשון יצא לאור בשנת תש"מ ונכללו בו מאמרים ומחקרים שפורסמו במרוצת השנים בלשון הקודש. ליברמן בחר לקרוא לספר בשם 'אהל רחל' ע"ש אמו רחל, כמו כן נרמז בראשי תיבות שמו ושם ארוסתו שנרצחה בשואה.
מי שדחף את ר' חיים ליברמן להדפיס את הספר היה ר' זלמן חנין. על פי עדותו של ר' זלמן היה זה בהוראת הרבי, והרבי בעצמו שילם לחנין את ההוצאות לאחר מכן.
פעמים רבות בטרם נסיעתו של הרבי לאוהל, ביקש מזלמן חנין דו"ח, בנוגע להתקדמות בעריכת הספר.
הספר השני בסדרה יצא לאור בשנת תשמ"א, ובו מאמרים שנכתבו בשפת האידיש.
הספר השלישי יצא לאור בשנת תשד"מ, והוא תרגום ללשון הקודש של הספר השני. הספר תורגם על ידי ר' יהושע מונדשיין.
תוכן הספר
חלק א'
בתחילת הספר מובאת סדרת מאמרים של חיים ליברמן בשם "כיצד חוקרים חסידות בישראל", בה מתאונן חיים ליברמן נגד חוקר החסידות גרשם שלום ותלמידיו; ע"פ שיטתו של ליברמן מי שצריך לחקור את החסידות הם החסידים בעצמם ולא יהודים שעזבו את שמירת התורה והמצוות.[1], במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים רבים במאמריהם של גרשום שלום ותלמידיו, וסותר את טענותיו של גרשם שלום שביניהן: הטענה שחלק מגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, שהרב יעקב יוסף כץ זייף מדרש חז"ל ועוד[2]. עיקר טענותיו של ליברמן הם כנגד סברותיו של הפרופסור גרשם שלום שלפיהם הספרים נזד הדמע ומשמרת קודש נכתבו נגד הבעל שם טוב, ליברמן סתר את טענותיו של גרשם שלום, וטען שכל מטרתו היא רק לנסות לחדש חידושים גם אם הם אינם נכונים[3].
לאחר מכן מבאר ליברמן את איגרת אדמו"ר הזקן "וצדקה כנחל איתן", וטוען נגד ביאורו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין שלטענתו ביאר את האגרת באופן שגוי [4]. בהמשך סותר ליברמן את טענתו של החוקר חיים דב פרידברג שספר "אגרות קודש" של רבי מנחם מנדל מוויטבסק הודפס בשנת תק"ס וטוען שהוא הודפס בשנת תק"ע[5]. בהמשך הספר מביא ליברמן את קורות רבנותו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מסביר את הסיבה להתיישבות רבי נחמן מברסלב באומן, ואת יחס חב"ד לספרו של הרמח"ל ועוד[6]
חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים[7], בחלק נוסף בספר עוסק ליברמן בחקר אישים, במהלך מאמרו מוכיח ליברמן את היותו של ר' ישעיה מגיה בבית הדפוס בצפת, אודות יחסו של בעל "חיי אדם" להגר"א, זהותו של מחבר הספר "מילין דרבנן" (שע"פ ליברמן הוא רבי ישראל מזאמוטש), וכן מספר על כך שהמשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה, ועוד[8].
במאמר נוסף בספר, בשם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את החוקר חיים דב פרידברג ברשלנות ובהוספת קטעים שגויים בספריו[9].
חלק ב'
בחלק השני מופיעים ארבע מדורים: "בפרוזדור של החסידות", "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש" וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון[10], בשונה מהחלק הראשון, חלק זה יצא בשפת האידיש. ליברמן נימק זאת בכך שרצה לחלוק כבוד לשפת האידיש שאותה הנחילו לנו אבותינו ושבה דיברו יהודים אלף שנים[10]. בתחילת הספר מובאים המאמרים "לשאלת יחס החסידות ללשון היידיש" ו"בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים" שבו סותר ליברמן את הטענות לפיה השתמשו החסידים בשפת האידיש והקימו בתי דפוס משלהם כדי להפיץ את החסידות[11]. מאמר נוסף הוא מאמר המשך למאמר בחלק א' לגבי הסיבה שבגללה קבע רבי נחמן מברסלב את מקום מושבו באומן[12].
מאמר נוסף הוא מחקרו של ליברמן לגבי הרב יחיאל מיכל עפשטיין[13], מאמרים נוספים הם לגבי זהות מחברי ספרים שונים[14].
חלק ג'
ביקורת
מאמריו של חיים ליברמן נגד החוקר גרשם שלום עוררו ביקורת גדולה כנגדו מגרשם שלום ותלמידיו, הם טענו נגד שיטתו של חיים ליברמן שלפיה רק חסידים ראויים לחקור את החסידות, ולפי דבריהם דווקא מחקר ע"י חסידים יגרום לסילוף המציאות[15], במכתב ששלח ליברמן למהלמן, הסביר ליברמן כי היה צריך להגיב בצורה כל כך קשה ובביטויים חריפים כנגד שלום, משום ש"השעה הייתה צריכה לכך". עם זאת ציין ליברמן כי דחה הצעה לפרסם את המאמרים בקונטרס נפרד, בשל חששו שיתפרסם כבעל מדון[16].
כאשר קיבל גרשם שלום את מאמרו של ליברמן "בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים" כתב לליברמן ש:"אני מסכים לכל מה שכתבת, דברים נבונים ונכונים, מלבד בדבר אחד"[17].
לגבי ספריו של גרשום שלום כתב הרבי "להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב"[18].
לקריאה נוספת
- טוביה פרשל, אהל רח"ל – לר' חיים ליברמן איש החקר החב"די, מאמר הערכה וביקורת ספרים לרגל ההוצאה לאור של הספרים - בטאון 'הצפירה' ט"ו תמוז תשמ"א
קישורים חיצוניים
- הספר באתר היברו בוקס: חלק א' • חלק ב' • חלק ג'
הערות שוליים
- ↑ "שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם" אהל רח"ל, א, עמ' 1
- ↑ אהל רח"ל, א', פרק א'
- ↑ אהל רח"ל, שם, פרק ב' ג' וד'
- ↑ אהל רח"ל, א', "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"
- ↑ אהל רח"ל, א', "ספר אגרות קודש"
- ↑ אהל רחל, א', עמ' 54 - 74
- ↑ אהל רחל, א', 79 - 461
- ↑ אהל רחל, עמ' 461 - 511
- ↑ אהל רחל, עמ' 481
- ↑ 10.0 10.1 מתוך הקדמה
- ↑ עמ' 1 ואילך
- ↑ עמ' 310
- ↑ עמ' 340
- ↑ עמ' 391 - 407
- ↑ דוד אסף, ""על שלושה חוקרי חסידות", מדעי היהדות 31, (תשנ"א), עמ' 109–111.
- ↑ המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 89 - 90.
- ↑ המאמר של ליברמן התפרסם במקור ביידיש, בשם לעגענדע און אמת וועגן די חסידישע דרוקערייאן, ייווא בלעטער 34 (1950), עמ' 182 - 208. מאוחר יותר יצא גם בתרגום עברי, בספרו אהל רח"ל, חלק ג', עמ' 14 - 100. מעמ' 100 ועד עמ' 309 הופיעו נספחים למאמר ואיורים רבים, בפרט של שערי ספרים. מכתבו של שלום לליברמן התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 86 - 87.
- ↑ פתקים משולחנו של הרבי חלק ג עמוד 324