זריזות

זריזות היא מידה נפשית השייכת למידות הטובות שבנפש, והיא מהמעלות הגדולות שבעבודת השם, המוכרחת כדי להתגבר על היצר ולנצחו.

חז"ל הפליאו במעלת הזריזות, וגם להלכה נפסק במספר היבטים שעל האדם להיות זריז בקיום המצוות, והבעל שם טוב חידש את המעלה של 'זריזות במתינות'.

הזריזות במקורות

כבר בדברי שלמה המלך דוחק הוא בעצל לקחת מוסר מהנמלה.

חז"ל הפליגו במעלת הזריזות, החל מאברהם אבינו ששיבחו אותו על כך שהזדרז לקיים רצון בוראו, ומה שעמד לבניו אינו עצם העמידה בנסיונות שהציב לו השם, אלא דווקא שעשה זאת בזריזות, דבר המבטא את העובדה שלא עשה זאת מצד ההכרח, אלא מתוך חיבור שלם לרצון השם, וכן ניסחו זאת בלשון המשנה: "הוי . . קל כנשר ורץ כצבי . . לעשות רצון אביך שבשמים".

בלשון חז"ל, קשורה הזריזות עם הזהירות, כפי שניתן לראות ממקומות רבים בהן נקטו בלשון "כהנים זריזים הם", שזהירים בעבודתם ועושים זאת בדיוק, בחריצות ובזריזות, ולכן אין לחוש לפסול בעבודתם.

ענין זה נפסק אף להלכה, כפי הכלל "לעולם יקדים אדם לדבר מצווה" ו"זריזים מקדמים למצוות", עד שלעיתים על האדם להקדים ולקיים את המצווה מוקדם יותר, גם על חשבון קיומה בצורה מהודרת יותר לאחר זמן.

גם בספרי המוסר העלו על נס את חשיבותה של הזריזות.

בתורת החסידות

בשם הבעל שם טוב מקובל, ש"אצל חסידים, זריזות במתינות - היא מצווה דאורייתא".

אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא, שהאדם מוכרח לנהוג בזריזות במלחמת היצר, ובלעדיה ינוצח בקלות, כיון שלא ניתן לנצחו בעצלות וכבדות, כי אם בזריזות, הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו.

כפי שהרבי מביא בלוח היום יום, הזריזות היא אחת משבע התכונות בעבודת ה', שלמד רבי זושא מאניפולי מגנב.

אדמו"ר הריי"צ מדריך באחד ממכתביו, שכדי לשרש את מידת ההתרשלות מוכרח האדם להגביר את המידה ההפכית - ולהיות זריז בכל ענייניו, כאשר היסוד למידת הזריזות היא בקבלת עול, ותולה במידת הזריזות מתוך שמחה את ההצלחה בלימוד.

בקרב חסידים היה שגור הפתגם: "הפיקח - עושה מייד, הטיפש - דוחה למחר".

כאשר שאלו את הרבי בנוגע לרכישת מידת הזריזות, הציע הרבי ללמוד את שער היחוד והאמונה שבספר התניא, ולאחר שהתוכן שלו יחדור בתודעת האדם שהקב"ה 'מלוא כל הארץ כבודו' כפשוטו ממש, יתבונן בדברים המופיעים בפתיחת השולחן ערוך, שהוא עומד לפני מלך גדול, וכל פעם שיצטרך לעורר בעצמו את מידת הזריזות, יתבונן בכך שוהנה השם ניצב עליו, וזה יוסיף אצלו במידת הזריזות.

הרבי מפליא במידת הזריזות, גם כאשר היא אינה נצרכת עבור דבר מסויים, אלא עומדת בפני עצמה.

עם זאת, רבותינו נשיאינו שללו על הסף את החיפזון והמהירות, וכפי שדרש אדמו"ר הזקן על הפסוק 'ואבדתם מהרה', שצריך לאבד את ה'מהרה', ולהתקדם בעבודת השם בסדר והדרגה (מתאים ללשון הבעל שם טוב, "זריזות במתינות").

ראו גם

• שמירת הזמן
• טמטום הלב

קישורים חיצוניים

• [www.aspaklaria.info/007_ZAYIN/%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%95%D7%AA.htm לקט מקורות במעלת הזריזות], אתר אספקלריה
• יהודה לייב נחמנסון, [or-breslev.co.il/lessons/%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%9C%D7%9B%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%9E/ זריזות במתינות], השילוב הנכון בין זריזות ומתינות