רוח הקודש

רוח הקודש, היא כינוי לדרגה מסוימת של נבואה. בגמרא משתמשים במושג זה לנבואה, כלשון הגמרא: משמתו כו' נסתלקה רוח הקודש מישראל^[1].

הרבי מדייק מלשון הגמרא, שהנבואה ורוח הקודש נסתלקו, ולא נתבטלו לגמרי, אחרת מהלשון שכתוב בתמיד - ובטל התמיד^[^{דרוש מקור]}.

מפרשים ומחברים

אדמו"ר הרש"ב כותב ששמע בשם רבינו הזקן, שכל המחברים עד הטורי זהב והש"ך, והם בכלל, עשו החבורים שלהם ברוח הקודש ^[2].

וישנה גירסא נוספת: שכל המחברים עד המהרש"א ועד בכלל עשו את החיבורים שלהם ברוח הקודש ^[3].

ענין רוח הקודש

ענין רוח הקודש איתא בקרבן העדה^[4] שזהו שמגלים לו רזי תורה, שזהו מבחינת העלם דחכמה^[5].

בפסוק כתוב^[6] "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה", ומפרש רש"י "דעת: רוח הקדש". הקשר בין רוח הקדש לדעת כפי שמבואר בחסידות^[7], שכשם שענינו של כח הדעת הוא לחבר בין המוחין למדות, כמו"כ רוח הקודש הוא חיבור של 'רוח' שזהו המדות שבנפש, ו'קדש' שהוא ספירת החכמה - מוחין^[8].

הערות שוליים

^ מסכת סוטה מח עמוד ב.
^ המשך תער"ב חלק ג, עמוד א'שפה.
^ הוספות לכתר שם טוב סימן ריז.
^ סוף פרק ג' דשקלים.
^ היום יום ו' שבט.
^ שמות לא, ב.
^ תניא - פרק ד'.
^ מכתבי הרב מנחם זאב גרינגלאס.

[1] מסכת סוטה מח עמוד ב.

[2] המשך תער"ב חלק ג, עמוד א'שפה.

[3] הוספות לכתר שם טוב סימן ריז.

[4] סוף פרק ג' דשקלים.

[5] היום יום ו' שבט.

[6] שמות לא, ב.

[7] תניא - פרק ד'.

[8] מכתבי הרב מנחם זאב גרינגלאס.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]