נקודה קו שטח

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית) אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן
אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא
סוגי השתלשלות
יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך

המונח "נקודה קו שטח" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נקודה.

נקודה - קו - שטח, הוא משל לאופן התפשטות האור בסדר השתלשלות מהעלם העצמי של המשפיע אל הגילוי אצל המקבל.

ראשית הגילוי היא באופן של נקודה, שאף שאין לה התפשטות כלל, היא כבר יציאה מההעלם והכל טמון בה, קו הוא ההתקשרות וההמשכה אל המקבל, ושטח הוא כאשר הדבר בא לידי גילוי אצל המקבל.

ביאור המושג

כאשר צריכה להיות המשכה והשפעה חדשה, שאצל המקבל אין מאומה וצריך ליצור אצלו יש מאין, אופן ההמשכה הוא בשלושה שלבים כלליים:

השלב הראשון הוא עצם הרצון של המשפיע לצמצם את עצמו ולהשפיע למקבל. אף שעדיין אין כאן כל השפעה, בצמצום הזה מונח כל מה שיתפשט ויומשך ויושפע לאחר מכן. פעולה זו היא בעיקר אצל המשפיע, והיא נמשלת לנקודה כי ההשפעה עדיין בהעלם ואין לה כל התפשטות.

השלב השני הוא ההמשכה למקבל, אף שזו עדיין פעולה מצד המשפיע, היא כבר מגיעה אל המקבל. פעולה זו נמשלת לקו, והיא מוכרחת היות וכל השפעה שיש בה ציור פרטים מורכבת וכלולה מקווים, אם כי 'קו' אמיתי (בשונה מחוט) הוא רק מושג מופשט שעדיין לו אחיזה, היות ואין לו מימדים וממשות.

השלב השלישי הוא התיישבות ההשפעה בכלי המקבל בשלימות, פעולה הנמשלת לשטח, שיש בו אחיזה.

נקודה

הצורך בנקודה היא, כאשר המשפיע חפץ להשפיע, אך האור אינו בערך לזולת, מכיון שלעולם אי אפשר שהזולת יתפוס בפנימיות של הדבר כמו שהוא, אלא רק בחיצוניות של הדבר, ואצל המשפיע מאיר פנימיות האור. על כן מוכרח הוא לצמצם את האור בתוך נקודה קצרה. אמנם גם נקודה קצרה זו אינה אלא מחיצוניות האור, החלק השייך להסביר ולהוריד אל מציאות נפרדת ממציאות האור. אלא שבכדי שיוכל לצמצם את חיצוניות האור בנקודה קצרה, הוצרך לסלק קודם את פנימיות האור.

בנקודה זו מוצאים אנו שני קצוות הפכיים: מצד אחד מטרתו של הנקודה היא לצמצם את האור, שלא יאיר ויורגש כל מהותו האמיתית. מצד שני, מנקודה זו נמשך אחר כך הקו, וענין הקו הוא גילוי אל הזולת. הדבר שמאפשר שני הפכים אלו, הוא אכן רק משום שכל מטרת הצמצום לכתחילה היתה בשביל שהאור יוכל להגיע למציאות של זולת, ואם כן ההעלם והגילוי אינם הפכים, אלא יחד משיגים מטרה אחת (משא"כ נקודה סתם, שענינה להעלים, שאז אכן אינו שייך שיהיה ממנה גם גילוי, כיון שזהו היפך מהותה).

קו

בקו האור אינו משתנה עדיין, ונשאר באותה מדריגה כפי שהיה כלול בנקודה. אמנם ציור הקו הוא שמתארך מלמעלה למטה, אך אין זה מורה על השתנות האור בין מדריגה של מעלה למדריגה של מטה, אלא חלוקה זו פרטים ומדריגות של מעלה ומטה היו כבר כלולים בנקודה, והקו רק מפרטם. על כן הקו אינו קו אחד ארוך, אלא הוא קו העשוי מנקודות, כיון שענינו לגלות את הנקודות הפרטיות שהיו כלולות בנקודה האחת. אך אין זה שישנו אור אחד שמשתנה ע"י הקו.

נקודה קו שטח - למלעלה

שלש שלבים אלו בהשפעה, נמצאים גם בהשתלשלות העולמות, וישנם שני אופנים שונים כיצד למוצאם:

• הנקודה היא ראשית גילוי אור הקו, מחשבה הקדומה דאדם קדמון, הקו הוא עולמות האין סוף שלמעלה מאצילות, ובאופן פרטי הוא כתר דאצילות, והשטח הם האורות המתלבשים בעולם האצילות.

• הנקודה היא נקודת הרשימו, הקו הוא אור הקו שנמשך מנקודה זו להאיר את כל סדר ההשתלשלות, והשטח הם הכלים דאצילות.

באותיות שם הוי'

האות הראשונה בשם הוי' היא האות יו"ד, שהיא במילואה רומזת לגילוי באופן של נקודה-קו-שטח:

• נקודה - האות י' עצמה מזכירה צורה של נקודה ביחס לשאר האותיות, אך הכוונה היא אכן לנקודה אמיתית, שאין לה כל התפשטות, שזהו עצם היציאה מהעלם אל הגילוי, בדוגמת 'הברק המבריק' של כח החכמה, שעדיין אין התפשטות לאורך ורוחב, רק עצם הגילוי, (וביחס לקדוש ברוך הוא, זהו עיקר הצמצום, שמסלק את אור האין סוף ומותיר רק את הנקודה המועטת הנצרכת להשפעה לעולמות.
• קו - האות ו' מזכירה בצורתה קו שנמשך מלמעלה למטה, המורה על ירידת השפע אל המקבל. הקו עצמו נעשה מריבוי נקודות.
• שטח - האות ד' שמתפרסת הן לאורך והן לרוחב מזכירה צורה של שטח, המורה על התפשטות האור באופן שיש לו מציאות של מקום.

בדומה לביטוי של נקודה-קו-שטח באות יו"ד עצמה, כך הוא גם בשם הוי':

• יו"ד - צמצום האור מהמשפיע למקבל
• (ה"א ראשונה - ההתפשטות בעצמות המשפיע שיהיה כפי הצריך לבוא אל המקבל)
• וא"ו - ההמשכה למקבל
• ה"א אחרונה - התיישבות השפע בכלי המקבל.

מושגים מקבילים

נקודה ספירות פרצוף

בדומה למושגים נקודה-קו-שטח המוזכרים במקומות רבים יותר, מוסבר בחסידות שהמושגים מקבילים לג' המדריגות של נקודות-ספירות-פרצוף.

עקודים נקודים ברודים

בחינות אלו מקבילות לעולמות עקודים נקודים ברודים.

לארקא לאמשכא לאנהרא

בספר הזוהר מובא אודות נוסח הברכות, שפירוש תיבת 'ברוך' הוא להמשיך את האור האלוקי מהמקור העליון להאיר את התחתונים, ובנוגע לכך משתמש הזוהר בג' הלשונות: "לארקא ולאמשכא ולאנהרא", להוריק, להמשיך ולהאיר.

רבי לוי יצחק שניאורסון ביאר שמושגים אלו מקבילים לבחינת חב"ד, ולשלישיה של נקודה-קו-שטח, כאשר 'לארקא' הוא באות יו"ד (שענינו הוא דווקא 'להוריק' המורה על המשכת העצם ולא הארה בלבד), 'לאמשכא' באות וא"ו שצורתה היא המשכה מהעליון לתחתון, ו'לאנהרא' הוא באות דל"ת המורה על ההתיישבות בכלי המקבל, שהשפע מאיר אצלו.

בעבודת השם

המשמעות של מושגים אלו בעבודת השם, היא בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה.

בפרטיות יותר:

• נקודה - כוונת המצוות, שעיקרה במחשבה
• קו - עבודת התפילה המחברת את כוונת המצוות עם המעשה בפועל, שעיקרה בדיבור
• שטח - קיום המצוות, שעיקרו במעשה.