חותם בולט - שוקע
חותם הוא צורה בולטת או שוקעת (בדרך כלל על טבעת), המיועדת להטבעה על שעווה[1] לצורך סימון ואישור. הקשר בין בליטת החותם לשקע בשעווה משמש בחסידות כמשל לאהבה המביאה ליראה (ולהיפך).
בהלכה
מהפסוק "לא תעשון אתי אלקי כסף, ואלקי זהב לא תעשו לכם[2]" לומדת הגמרא[3] שאיסור עשיית צורה הוא דווקא כשהיא בולטת, מה שאין כן בצורה שוקעת אין איסור: "טבעת חותמו בולט אסור להניחה (באצבעו, רש"י) ומותר לחתום בה (שחתימתה שוקעת, רש"י).
בחסידות
מלמטה למעלה (בעבודת האדם[4])
אהבת ה' היא תנועת השתוקקות האדם לצאת מעצמו ולעלות למעלה לידבק בה'. ומכיוון שזו תנועה של "בליטה" היא נקראת "הר" (ומטעם זה נקראו האבות "הרים" והאמהות "גבעות". שיסוד עבודת כולם (גם יצחק ויעקב) הוא אהבת ה'), "אש" וחותם בולט. היראה לעומתה היא תנועה של ביטול, "משים עצמו כשיריים" – ונקראת חותם שוקע.
והנה, כשם שפעולת החותם בשעווה היא הפוכה ממנו (שחותם בולט עושה צורה שוקעת וכן להיפך), כך ממש הוא ברוחניות: אהבת ה' ממשיכה מלמעלה חותם שוקע (גילוי אלוקות מצומצם לפי ערך הכלים), ודוקא יראה וביטול ממשיכות את אור אין סוף הבלתי מוגבל (חותם בולט ש"מלמעלה").
מלמעלה למטה (בהמשכת אלוקות)
כשמדובר על חותם בולט ושוקע "מלמעלה למטה" הדבר הפוך בדיוק (מאשר בעבודת האדם[5]): ההמשכה מלמעלה בבחינת חותם בולט עושה למטה חותם שוקע, וחותם שוקע למעלה עושה חותם בולט למטה.
כך לדוגמא, תפילין של ראש הם חותם בולט[6]: גילוי אורות נעלים (שלא יכולים להתגלות אצל האדם) - ומרומזים ב"בורא חושך". לעומת זאת תפילין של יד הם חותם שוקע (אורות נמוכים השייכים לרדת ולהתלבש בכלים) – ומרומזים ב"בורא אור".
ודוגמא נוספת[7], מאש שיורדת על מזבח כאריה האוכל קורבנות: אריה הוא בחינת גילוי אהבה (חותם בולט) הגורם למטה בעולמות יראה (חותם שוקע). ולעומת זאת בחינת הגבורה והצמצום שלמעלה (חותם שוקע, פני שור מהשמאל) מעורר למטה אהבה (חותם בולט).
בתפילה
פסוקי דזמרה = חותם שוקע, תפילת עמידה = חותם בולט.
מסבירה תורת החסידות[8], דע"י עבודת האדם בפסוקי דזמרה (עבודה "ברעש גדול" של אהבת ה') נמשך מלמעלה גילוי בבחינת חותם שוקע - תפילין של יד (שהם על הזרוע). וע"י עבודת האדם בתפילת עמידה (עבודת ה"יראה", שהיא בדממה, חותם שוקע) נמשך מלמעלה גילוי בבחינת חותם בולט- עזה כמות אהבה, אור הסובב כל עלמין, ומעין הגילוי לעתיד לבוא.
ובקשת כנסת ישראל היא "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך[9]" – שאהבה עזה זו "תחתם" באדם ותשפיע עליו למשך כל היום כולו (גם כשפונה לעסקיו).
בזמן
עשרת ימי תשובה = חותם שוקע, סוכות = חותם בולט.
בכללות עבודת האדם הקשורה בזמן[10], חותם שוקע הוא עשרת ימי תשובה (שעניינם הכללי יראה), חותם בולט הוא סוכות (שעניינו הכללי גילוי האהבה והשמחה בה' – "וימינו תחבקני[11]", והחותם הכללי (הממשיך את הגילוי שישפיע על האדם כל השנה) הוא הושענא רבה[12]