הנחת אבן הפינה
מעמד הנחת אבן הפינה הוא מעמד - מנהג יהודי עתיק, כאשר בונים בניין חדש לתורה או לתפילה, מתאספים ומכבדים אדם חשוב בהנחת אבן הפינה.
אבן הפינה היא אבן הראשונה שממנה מתחילים לבנות את הבניין, והנחתה בפינה נובעת משיקולי בנייה, משום שנוח להתחיל בפינה וממנה להמשיך את הבנייה מאשר להתחיל את הבנייה באמצע, ובאופן זה מתקבלת בנייה מדויקת יותר וללא סטיות.
האבן בפינה מוזכרת כבר במקרא:
אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים - הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה
— תהלים, קי"ח, כ"ב
מהות הנחת אבן הפינה
במעמד הנחת אבן הפינה שהתקיים להרחבת 770 בי"ז באלול תשמ"ח, הרבי דיבר על משמעות השם המוענק לאירועים מסוג זה ב'שפת המדינה' - 'גראונד ברייקינג' - שבירת הקרקע. הרבי הסביר את משמעות המילים הרומזות על ענין השבירה והביטול שיש לשתף באירועים כאלו, וכי יש לדעת שהכל ניתן מאת הקב"ה וחלילה לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. בין היתר התייחס הרבי למשמעות הרוחנית של הנחת אבן הפינה בהשוותו זאת לאבן השתייה ממנה הושתת כל העולם כולו ומקום משכנה היה דווקא בקודש הקדשים.
אופן הנחת אבן הפינה: הרבי ניגש סמוך לבור שנכרה לפני כן עבור אבן הפינה, לקח בידו את חפירה והסיט קמעא את החול לצדדים. אחר התכופף מלא קומתו ונשא בשתי ידיו הק' אבן גדולה שעמדה בסמוך, והניחה בתוך הבור. שוב נטל לידו את החפירה וכיסה את האבן במעט חול.
מנהגים להנחת אבן הפינה
במכתבו ל"הנחת אבן הפנה של שכון חב"ד שיוקם בע"ה פעיה"ק ירושלים ת"ו"[1] - הרבי כתב כמה הנהגות רצויות למעמד הנחת האבן: א. להשמיע דברי תורה לפני הנחת האבן. רצוי ד"ת שקשורים לענין הבניה. ב. ראוי להניח את האבן ע"י תשב"ר. ג. רצוי שהאבן הראשונה תהיה אבן שבידי שמים (ולא לבנה הנעשית בידי אדם). ד. לא מומלץ לכתוב "מגילת יסוד", ובוודאי שלא בכתב אשורי.
בענין "מגילת יסוד" - ראוי לציין גם כי כאשר ביקר רבי פנחס מנחם אלתר ה'פני מנחם' מגור אצל הרבי, גילה לו הרבי באחד השיחות, שהתכוון פעם לצאת חוצץ נגד הנוהג הנפסד להטמין מגילת יסוד באדמה בעת הנחת אבן-פינה לבתי-תורה ותפילה, שלדעתו יש בזה משום הליכה בדרכי הגויים שהוא איסור מהתורה "ובחוקותיהם לא תלכו", אך נמנע מלעשות כן בשל תמונה שהגיעה לידו ובה נראה הגאון מטשעבין חותם על מגילת יסוד לישיבתו.
