ארעא אתבטלת
מקור הביטוי בזהר[1] מדבר על כך ש"לפני" (למעלה מ) עולם התיקון אין יחוד פנים בפנים, ולכן התבטלה הארץ, ונאמרו בזה שני ביאורים.
הביאור בקבלה
את הביאור בקבלה מביאהרבי מהר"ש[2] (בשם זוהר הרקיע), ש"אם אין נחלים אין ים". והלא קיום הים אינו תלוי בנחלים? אלא, דכמו שהנחלים מוסיפים בים, כך הספירות דמלכות "נבנות" ממה שמשפיעות בה הספירות שלמעלה ממנה. אבל כשנשברו הכלים (הספירות) דתוהו ממילא חסרה במלכות השפעתן, וגם היא לא יכולה להשפיע (אבל עצם מציאותה לא התבטל, אלא רק השפעתה).
הביאור בעבודת ה'
מסביר רבינו הזקן, שארעא אתבטלת הוא עניין הביטול: במקום אחד[3] ההסבר הוא שזוהי מסירות הנפש בתפילה, ובמקום אחר[4] מבאר באופן שונה במקצת – שזהו עניין קבלת עול מלכות שמיים.
ונקודת הדברים: טבע הנשמה להתבטל לאלוקות, אבל גסות המידות (שזהו עניין המידות דתוהו) מפריעה לביטול זה מלהתגלות. רק כשישבור האדם את גסות רוחו יוכל להתבטל לה' בקבלת עול ומסירות נפש בתפילה.
תיווך הביאורים
(הרבי מהר"ש[5] מתווך שאין סתירה בין ביאור החסידות לביאור הקבלה, אלא שזוהר הרקיע מדבר על ביטול השפעת המלכות, ואדמו"ר הזקן מדבר על כך שעצם מציאותה לא התבטל.