טל

טַל הוא שכבה מיימית הנוצרת ומצטברת בעיקר לאורך הלילה על גבי חפצים ומשטחים הנמצאים בחוץ באוויר הפתוח, עקב צניחת הטמפרטורה בלילה, אדי המים שבאוויר הפתוח מצטברים לכדי טיפות. את הטל ניתן למצוא בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות לפני שהטל מתאדה בעקבות זריחת השמש.

היווצרות הטל

לאורך שעות היום האוויר מכיל לחות בכמות מסויימת, וכאשר הוא מתקרר, יורדת כמות הלחות שהוא יכול להכיל ובעקבות כך המים העודפים מפסיקים להיות אדים והופכים לטיפות מים זעירות המתעבות ומתגבשות על עצמים ומשטחים קרובים.

באמצעות הטל, גם צמחים הנמצאים באזור יבש וצחיח מקבלים לחות המסייעת להם לשרוד ולהתקיים.

בתפילות ובדברי חז"ל

ערך מורחב – ותן טל ומטר, תפילת טל

חז"ל מגדירים את ההבדל בין הגשם והטל, בכך שהגשם תלוי בבקשות האדם ובזכויות שיש לו, והוא לא מוכרח לרדת, לעומת זאת הטל אינו נעצר לעולם, ומוכיחים זאת מסיפור הנביא. כן אומרים חז"ל שבשונה מהגשם שיכול גם להביא פורענות, בטל יש ברכה בלבד, ולכן השתמש יצחק אבינו בברכתו בלשון: "ויתן לך האלוקים מטל השמים", ואמרו שהטל הוא סימן יפה לעולם.

הטל הוא אחד משבעת המשקים שעל פי הלכה, כאשר נופלים על דבר מאכל הוא הופך למוכשר לקבלת טומאה, ואם הוא בא במגע עם קמח, הוא מחמיץ את העיסה.

בתפילת שמונה עשרה מזכירים את הטל לאורך כל ימות השנה בברכה השניה. במשך חודשי הקיץ מזכירים את השבח של ירידת הטל בלבד, "מוריד הטל", ובחודשי החורף מזכירים אותו יחד עם הגשם, "ותן טל ומטר לברכה".

ביומו הראשון של חג הפסח בתפילת מוסף, כאשר מתחילים להזכיר 'מוריד הטל', נוהגים ששליח הציבור אומר את תפילת טל, תפילה עם פיוטים מיוחדים ובקשה שאף שמפסיקים לבקש על הגשם, יהיה זה לברכה ולא יהיה שום מחסור.

טל אורות טליך

הפסוק קושר את הטל לתחיית המתים: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ".

כבר בשעת מתן תורה כשפרחו נשמותיהן של ישראל מגודל הגילוי האלוקי, החזיר להן הקב"ה את נשמותיהן באמצעות ה"טל שעתיד להחיות בו מתים". והוא גם טל תורה שנקרא עוז, שכאשר יהודי לומד תורה, התורה מחיה את נשמתו ונותן לו כח להתמודד עם הנסיונות והאתגרים בעבודת השם.

באופן פרטי יותר, בחינת 'טל תורה', הוא פנימיות התורה דווקא.

אדמו"ר הריי"צ התבטא ששמע מאביו, רבי מפי רבי עד לאדמו"ר הזקן, שהסיפורי חסידים שמספרים בהתוועדות חסידית, היא בחינת 'טל אורות טליך', ובשונה מהגשם שנותן קיום לפירות עצמם, הטל מעניק טוב טעם בפירות וגורם שיהיו מזינים יותר.

בתורת החסידות

טל מסמל בחינה אלוקית באור הסובב שאין האתערותא דלתתא של מעשה התחתונים נוגע בו, בדוגמת הטל הגשמי, שאינו נעצר לעולם ואינו תלוי כלל במעשי האדם. בכך מוסברת בחסידות גם העובדה שירידת הטל הגשמי היא בלילה דווקא, בשעה שבני האדם ישנים, ואין כלל אתערותא דלתתא, ואתערותא דלעילא זו נמשכת דווקא במקום של ענווה וביטול, דוגמת החושך של הלילה.

שורשו של הטל הוא מג' ראשונות דעתיק, והוא נמשך לעולם על ידי בחינת הגבורה, כפי שנרמז בכך שראשי התיבות של 'אגלי טל' הם 'אתה גיבור לעולם י'.

האתערותא דלעילא של בחינת 'טל', היא זו שמעוררת את האדם להתעורר באתערותא דלתתא{{הערה|כפי שנרמז בכך שהפסוק בשיר השירים מתחיל במילים 'שראשי נמלא טל', ולאחר מכן מבקש הקב"ה מכנסת ישראל 'פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי'.

על ידי ההקדמה של יהודי העובד את השם בל"ט מלאכות בששת ימי המעשה, הוא מקבל מתנה מלמעלה את בחינת 'טלא דנטיף מעתיקא'.

המשכת בחינת הטל בעולמות, הוא בחינת 'הוי' אחד' (בגימטריא 'טל'), שנמשך מהכתר (בחינת א') עד הספירה השמינית, בחינת היסוד (ח'), ואזי הוא בחינת ד' רבתי, שנמשך בפנימיות.

טלא דבדולחא

טלא דבדולחא, הוא בחינת הלחלוחית דמוחא סתימאה.

בחינה זו היא למעלה מהמזלות, והיא שורש נשמות ישראל.

ראו גם

• גשם
• מים
• שלג
• שבעת המשקים

קישורים חיצוניים

• ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק, הערך 'טל'