מוחין דגדלות ומוחין דקטנות

מוחין דקטנות ודגדלות הם מושגים הלקוחים מתורת הקבלה, המתארים. שני אופנים בהשפעת המוחין על המידות. שורשם של שני עניינים אלו בספירות העליונות, והם משתלשלים וקיימים במצוות, בעבודת ה' ובנפש השכלית והבהמית.

כללות עניינם

מוחין דגדלות הם מוחין בעצם, מוחין שאינם קשורים למידות.

מוחין דקטנות הוא הלבשת השכל בהסברים, משלים ודוגמאות במטרה להוליד רגש.

שני המשלים להבדל ביניהם

א. משל מההבדל שבין מידות הבהמה למידות האדם: הבהמה אוכלת את המתוק לה ומואסת במר, ו(למרות שיש לה שכל) כל התנהגותה מוכתבת רק ע"י המידות. לעומתה האדם משתדל לכוון התנהגותו על פי הבנתו, גם אם זה בניגוד למדותיו.

ב. משל מההבדל בין אדם רגיל להעוסק במושכלות: העוסק ומתעמק במושכלות (לדוגמא, באסטרונומיה או רפואה וכיו"ב) בדרך כלל מיושב בדעתו ומדותיו טובות - למרות שמעולם לא חשב על תיקון מידותיו. הסיבה לזה היא כי אצלו השכל לא יורד מדרגתו, ומשתנה ממהותו עד שמתקרב למהות הרגש (ומשפיע עליו), אלא רק שמאחר וליבו מרגיש את מעלת השכל הריהו עולה ונכלל בשכל, ועד שמשתנה מהות מדותיו לשכלית (שאינן בחום והתלהבות אלא בקרירות ודביקות).

באופן הראשון השכל רק משפיע על הרגש, אך הרגש נשאר (ואדרבה, מתגבר עד שלא ניכר כלל השכל שעוררו), אך באופן השני (כשמתעמק מאד בשכלו) מתבטלים כוחותיו עד שלא מרגיש אפילו צרכים בסיסיים (כרעב או צורך להתפנות), ומידותיו מתעלות ממילא ובלי 'התעסקות' עמהן.

מוחין דעיבור

בין מוחין דקטנות לדגדלות מוכרח להיות שלב ביניים הנקרא עיבור: הטעם נעוץ בהבדל שבין הנפש הבהמית שעיקרה מידות, לנפש האלוקית - שמידותיה נולדות רק לאחר ועל ידי התבוננות. מוחין דגדלות הוא התעלות המידות לשורשן (שלמעלה מהשכל), וטרם נולדו המידות מה יתעלה? אלא הסדר הוא, שלאחר לידת המידות (על ידי מוחין דקטנות) צריך האדם לבטל את עצמו (והוא הנקרא 'עיבור', שהמדות נכללות בשכל ואינן מורגשות) ורק אז יוכל להתגלות בהן שורשן האמיתי שלמעלה מהשכל.

שייכותם לכח הדעת

מוחין דקטנות ודגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, אלא לכח הדעת שבו. בעל מוחין דקטנות מבין היטב את השלכות מעשיו, אך למרות זאת כשעושים היפך רצונו הוא כועס ומתרגז - דעתו הקטנה לא יכולה לסבול דעה הפוכה. אבל בעל גדלות המוחין יכול להכיל דעות הפוכות, ואפילו שמחה ועצבות בו זמנית. ועניין זה הוא בפשטות ונוגע עד להלכה (כפסק המשנה), שרק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביו והטעם, שרק אז מסתיים מוחו להתפתח, ונמשכים לו המוחין דגדלות).

בעבודת ה'

מוחין דקטנות הוא השכל המאיר במידות: התבוננות בגדולת ה' (המהווה ומחיה כל העולמות), עד למסקנה שכלית שצריך לאהוב אותו, עד להתפעלות (שכלית) מהבנה זו, ועד להשפעה על הרגש – שבמקום להמשך לתאוות עולם הזה יאהב וימשך לאלוקות.

מוחין דגדלות התבוננות בעצם גדולת ה' (בלי קשר לפעולתו בעולמות): התעמקות והתקשרות בדעת חזקה ובתוקף גדול עד שמפסיק להרגיש את עצמו, וכל כולו שקוע באלוקות. מובן שגם אז קיימות מדותיו, ואדרבה – בתוקף גדול יותר, אלא שהוא אינו מרגישן כלל.

שלימות העניין דמוחין דגדלות הוא התמסרות מוחלטת להתבוננות באלוקות עד שרגש הלב מתעלה ומשתנה למהות "שכליות" (שבמקום טבעו להיות בחום והתלהבות מורגשות, נהיה בקרירות ודביקות בלתי מורגשת).

"	אדמו"ר הזקן אמר על ר' משה וילנקר: משה יש לו מוחין דגדלות, ובעשר שנים שהתייגע, הוא השיג מוחין רחבים. שלוש שנים הכין את עצמו ר' משה ליחידות אצל אדמו"ר הזקן, ואחר כך הוא נשאר שבע שנים בליאזנא בכדי להביא את היחידת לידי בעבודה בפועל.	"
– היום יום י"ח תמוז

באופן פרטי – 5 דרגות

באופן פרטי יותר יש שלוש דרגות במוחין דקטנות, ושתים במוחין דגדלות.

מוחין דקטנות

עיבור – כשמחשבה מביאה למסקנה שדבר מסויים טוב לו, עוד אין אהבה בפועל לדבר אלא רק בכח (בפוטנציאל). בשלב זה נמשל הרגש לעובר הכלול במציאות אימו (השכל המוליד אותו): גופו וראשו כבר קיימים, אך ראשו "בין ברכיו" (לא מתפקד), והוא "אוכל ממה שאמו אוכלת" (אין לו מציאות עצמאית). בשלב זה המדות הן בתכלית הקטנות, וכל עניין המוחין שבהם הוא "הסכמת הלב" בלבד.

יניקה – כשנולד רגש בפועל, בשלב הראשון העיקר הוא הרגש, ואילו השכל שהוליד אותו נעלם. הדבר דומה לתינוק עד גיל שנתיים: מצד אחד הוא כבר מציאות עצמאית (אוכל בעצמו, ויש לו שכל), אבל העיקר אצלו הוא הרגש, ואינו שייך בלכוון את התנהגותו על פי השכל. הקטן מתפעל מאד ממה שנגד רצונו, מתכעס ומתקצף ובוכה אפילו מדברים קטנים ואפילו הם רק בקצת הפך רצונו. בעבודת ה' מוחין דיניקה הוא הגדלת והתפשטות המדות שנעשה ע"י התבוננות. לדוגמא, על ידי התבוננות בגדולת ה' נרגש באדם העילוי והיוקר דאלקות, וע"י זה נולדת אצלו אהבה - שאוהב את ה' באמת, ועד שתכלית חפצו ורצונו בעניני העולם הוא דוקא בהאלקות שבהם.

גדלות – כשנגמל התינוק (בגיל שנתיים לערך) ואוכל דגן וקורא "אבא", מתחילה להיות מורגשת אצלו השפעת השכל על הרגש. שכלו מכוון אותו לראוי ולטוב ומרחיקו מהרע גם בניגוד למדותיו, ובכללות מוכתבת התנהגותו ע"י השכל והוא יכול קצת לשלוט ברגשותיו (והדבר ממשיך ומתפתח עד גיל מצוות). ובנמשל: לאחר שנולד רגש אהבת ה' אפשר וצריך להמשיך להתבונן, שרגש אהבת ה' ימשיך לגדול ולהתפתח עד שלא יוכל להכיל אהבתו לאלוקות, והיא מדריגת אהבה ברשפי אש, וחולת אהבה.

מוחין דגדלות

שיא השלימות של מוחין דקטנות הוא כשאהבת ה' ויראתו גדלים עד שליבו רושף ברשפי אש לאלוקות. החסרון בזה (שלכן נקרא "קטנות") הוא, שהגם שהתעוררות הרגש באה מהתבוננות הנה עיקרו הוא רגש (ולא שכל), ואין לאדם שליטה לשנות את מאהבה ליראה וכיוצא בזה. רק לאחר שהמוחין דקטנות הגיעו לשלימותם (ובנוסף לזה, התפתח באדם גם כח הדעת) ביכולתו לנעוץ את מחשבתו בתוקף בחוזק ובהתמדה באלוקות באופן שעיקר דביקותו באלוקות היא שכלית (ולא רגשית), וגם בזה יש שתי מדרגות כלליות:

מוחין דאמא (נקראים גם "גדלות ראשון"), התבוננות באור הממלא כל עלמין (בגדלות ה'), אך העיקר אינו ה"בכן" (המסקנה) אלא עצם ההבנה וההתעמקות באלוקות. התבוננות זו מולידה מידות "שכליות" שהן מעלה מעלה ממידות המתעוררות ע"י המסקנה (מוחין דקטנות).

מוחין דאבא (ונקראים גם "גדלות שני"), התבוננות בכח ה"חכמה" של הנפש, כאילו רואה את האלוקות בעיניו וממש מרגיש אותה.

בתפילה, במצוות, בעולמות ובקבלה

בתפילה

בכלל נמשכת בחינה זו (מוחין דגדלות (מוחין דאבא), כלומר ספירת החכמה כפי שהיא לעצמה) בשעת התפילה.

בפרט - ההתבוננות בשעת פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה הם מוחין דקטנות (שמטרת לעורר אהבת ה', להגיע ל'ואהבת'), ותפילת העמידה היא שעת מוחין דגדלות. בתפילה מתבטל האדם כעבד לאדונו, ולמעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם, שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא ולעורר את האהבה כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה..

במצוות

• בכללות התפילין הם בדוגמת ראש האדם: בית התפילין רומז לגולגולת, האותיות רומזות למוח, ותוכן הפרשיות רומז לאור השכל.
• אך בפרטות יש בזה שתי בחינות הפוכות:

תפילין של יד הוא מוחין דקטנות (המוחין של ספירת המלכות, שעניינם חותם בולט): אהבה ויראה המביאים לקיום תורה ומצוות.

תפילין של ראש הוא מוחין דגדלות (המוחין של ז"א, שעניינם חותם שוקע): ביטול במציאות, ועד שמאיר במידות פנימיותם ומקורם ושורשם שלמעלה מהשכל – הלבנונית דגולגלתא דא"א.

{{ערך מורחב חותם בולט – חותם שוקע}}

מצוות נוספות שבהקשרם מבואר עניין מוחין דקטנות ודגדלות הם מצה לעומת לחם, ימות החול לעומת שבת, גלות מצרים לעומת הגאולה, ספירת העומר לעומת מתן תורה ועוד.

בעולמות

מוחין דקטנות הוא עולם הבריאה – ה'נולד' יש מאין והוא נברא ונפרד, וצריך להמשיך בו גילוי אלוקות. מוחין דקטנות הוא עולם האצילות – בו נמצאת מהות האלוקות בגלוי.

בקבלה

לשון הזהר לגבי המוחין דעיבור היא "תלת כלילן גו תלת". הכוונה היא ששלושת הכוחות חב"ד כלולים בחג"ת, ושנים יחד בנה"י. הרבי הסביר את המושג על דרך החסידות בליל ב' דחג הפסח תשכ"ג.

שערות הראש מורות על מוחין דקטנות, ושערות הזקן דגדלות.

לקריאה נוספת

• סידור עם דא"ח, שער התפילין בתחילתו.
• דרך מצוותיך, שורש מצוות תפילין.
• המשך תרס"ה בתחילתו.
• באתי לגני תשכ"ח אות ח' (מוגה).