ישראל סבא ותבונה

ישראל סבא ותבונה הם חיצוניות המידות שבמוחין.

בנפש

מקומם

ביחס המוחין אל המידות (לפני התעוררות מידה בפועל) יש שלוש דרגות:

א. עצם המוחין (החכמה וההבנה עצמם) לא קשור כלל למידות, ונקרא או"א (אבא ואמא) עילאין.

ב. הטיית השכל (נטייתו לחסד או לדין, למסקנה מסויימת) נקראת או"א תתאין - והם ישראל-סבא ותבונה.

ג. התפעלות שכלית.

עניינם

השכל והרגש הפוכים בטבעם: השכל קר ולח, ובנוסף לזה הוא 'לעצמו' (אינו זקוק לזולת). הרגש לעומתו חם ויבש, וכל עניינו הוא 'התפשטות'.

ומכיוון שאין ביניהם שום קשר (ועד שהם שני הופכים) - מעצם הלימוד וההבנה לא יוולד רגש. בכדי שהשכל יוכל 'לרדת' ללב (להשפיע עליו ולעוררו) יש צורך בכמה שלבים שיורידו את ההבנה לרמה שיש לה שייכות מסויימת לרגש. שני השלבים הראשונים הם בשכל עצמו.

• השלב הראשון הוא הטיית השכל לחיוב או לשלילה. כאן כבר לא מדובר על עצם הבנת העניין, אלא על המסקנה היוצאת ממנו. אמנם זהו עדיין עניין שכלי 'טהור', אך כאן השכל כבר 'נמשך' מחוץ לעצמו, ומקבל 'גוון' מסויים של כן/ לא, כשר/ טהור וכו'.
• השלב השני הוא התפעלות שכלית. כאשר האדם מתבונן במשמעות המסקנה מתעוררת בשכלו התפעלות מסויימת, והתפעלות זו היא ה'מידות שבשכל' (שהן השורש ל'שכל שבמידות') .

בעבודה

עניינה הכללי של חכמה הוא דביקות וביטול, ובינה היא הבנה והשגה, ובאופן פרטי:

• ישראל סבא (חיצוניות המידות שבחכמה הוא התוקף שמצד התאמתות השכל, והכח להמציא עניינים איך להביא את העניין שכלי אל הזולת.
• תבונה (חיצוניות המידות שבבינה) הוא תפיסת פנימיות העניין, כך שיכול להסבירו בכמה אופנים שונים, ובעיקר למצוא בכל שכל אלוקי שלומד איזו מידה (רגש) שצריכה להיות מזה.

בספירות

ישנם שני מיני יחודים, האחד הוא להשפיע שפע לקיום העולמות (לחדש הישנות בלבד – אבל בשלימות, שיהיו כמו קודם חטא עץ הדעת), והשני הוא להמשיך אור חדש ממש. הראשון נקרא יחוד או"א עילאין (חכמה ובינה), והשני יחוד או"א תתאין (ישראל-סבא ותבונה). הכוונה באו"א תתאין היא לחיצוניות המידות שבחכמה ובינה: ישראל סבא הם נה"י (נצח-הוד-יסוד) שבחכמה, ותבונה הם נה"י שבבינה (והם נ' שערי בינה – ה'שער' שנפתח מהמוחין להשפיע במידות).

שמותיהם

ישראל סבא

מקור השם הוא בזהר המציין לשני פסוקים הרומזים לשתי בחינות שונות ב'ישראל':

• "נער ישראל ואוהבהו" רומז למוחין שבמידות, ונקרא ישראל זוטא.
• "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" רומז למידות שבמוחין, וביחס ל'ישראל זוטא' נקרא הוא 'ישראל סבא'. והטעם שנקרא 'סבא' (ולא 'אבא'), כי עניינו הוא מוחין שבחכמה, וחכמה (ביחס למידות) נקראת נקראת 'זקן' נוטריקון 'זה קנה חכמה').

תבונה

מקור השם תבונה גם הוא בזהר, המסביר שתבונה הוא נוטריקון "בן ובת". והיינו, ההתבוננות שיש בה נטיה שכלית לימין (בן) או לשמאל (בת), והיא ההטיה השכלית הראשונה, שבעקבותיה יכולה לבוא התפעלות שכלית, והיא (האחרונה) השורש והמקור להולדת המידות חסד וגבורה וענפיהן.

הערות שוליים

  ערך זה הוא קצרמר בנושא חסידות. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.