יעקב אבינו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יעקב אבינו הוא השלישי באבות, בנו של יצחק אבינו ורבקה אימנו.

תולדות חיים

לידתו

נולד בערב חג סוכות ב'ק"ח ליצחק אבינו ולרבקה אמנו שהייתה עד אז עקרה יחד עם תואמו עשיו, בתורה מסופר על לידתם של יעקב ועשיו ש:"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב"[1]. כבר בילדותם הורש השוני בין שני האחים בעוד:"עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים"[2].

מכירת וגניבת הבכורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת הבכורה

לאחר שעשיו חוזר מציד הוא מבקש מיעקב נזיד עדשים, יעקב נותן לו את הנזיד בתורה לכך שעשיו מוכר לו את הבכורה, מאוחר יותר כאשר יצחק מבטיח לעשיו לברך אותו בשל היותו הבכור, בעצת אמו רבקה מתחזה יעקב לעשיו ומגיע ליצחק, יצחק חושד בתחילה ואומר:"הקול קול יעקב, והידים ידי עשו", אך לבסוף משתכנע ומברך את יעקב, כאשר עשיו שומע שיעקב גנב ממנו את הברכות הוא כועס ורוצה להרוג את יעקב[3].

אצל לבן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הליכת יעקב לחרן  •  יעקב ולבן

יעקב שחושש שעשיו יהרוג אותו בורח לחרן, בדרך הוא חולם חלום בו הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע עד השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו

הפיוס עם עשיו

בארץ כנען

מכירת יוסף

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת יוסף

פטירתו

בתורת החסידות

נשמתו ועבודתו

נשמת יעקב נמשכת מספירת התפארת, אשר ענינה - מידת הרחמים, שהיא שילוב של חסד וגבורה ביחד, דבר המתבטא באמירתו:"אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי", התכללות חסד וגבורה כאחד, שזהו עניין מידת הרחמים הנקראת בשם תפארת, שענינה - היופי הנוצר מהגיוון והמיזוג של שני הפכים.

לכן עבודתו של יעקב הייתה משולבת - שעל-אף הרגשת הביטול, הריחוק והאפסיות - כלפי ה', מחמת הרגשת קדושתו יתברך שהוא קדוש ומובדל ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, הוא חוזר ומתעורר באהבה וגעגועים אל ה' ומעורר רחמים רבים על נשמתו, וכמו שכתוב "מרחוק ה' נראה לי", דהיינו מדת הרחמים על נשמתו בגלל הרגשת הריחוק.

ובשל כך הוא הצטיין גם במידת הרחמים על הילדים הרכים ועל הצאן.

מידותיו

מדתו של יעקב אבינו הייתה שפלות וביטול כלפי הקדוש ברוך הוא. במיוחד ניכרת שפלותו וביטולו המיוחדת, שגם כאשר משפיע עליו הקב"ה חסדים, הוא לא היה מגדיל את עצמו, אלא להיפך, ככל שנשפעים עליו החסדים כך מקטין את עצמו. כך היה גם כאשר ניצל מלבן הארמי ומאליפז, אמר ש:"קטנתי מכל החסדים"[4].

היפוכו הגמור של יעקב היא מידת ישמעאל[5].

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")

הערות שוליים

  1. ספר בראשית, כ"ה, כ"ה - כ"ו.
  2. בראשית, כ"ה, כ"ז.
  3. ספר בראשית, פרק כ"ז.
  4. ספר בראשית, ל"ב, י"א.
  5. אגרת הקודש - ב'