גמל
גמל הוא בעל חי המוזכר בתורה. שרשו ממידת החסד ושמו מורה על גמילות חסדים.
עניינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמל מוזכר בתורה בפעם הראשונה בפרשת חיי שרה, בנוגע לגמליו של אברהם אבינו. מידתו של אברהם אבינו הייתה חסד, ושמו של הגמל מורה על גמילות חסדים, ומלשון "גומל חסדים טובים"[1]. השקאת הגמלים של אברהם שהם בבחינת עשר ספירות של שם מ"ה על ידי רבקה מורה על בחינת נקבה תסובב גבר, שהמשפיע נהפך למקבל[2].
הגמל הוא חיה טמאה, משום שבעולם העשייה נשתלשל ממידת החסד לבדה שהיא מעולם התוהו חיות גשמית ורצון להשפיע תענוג גשמי לעצמו כמו תאוות האכילה וכדומה, ולכן הגמל הוא מרכבה לקליפת נוגה[3].