אפיקומן
אפיקומן הינו מצה[1] אשר אוכלים אותו בליל הסדר בסימן "צפון".
מקור
מקור מנהג זה הינו אכילת קרבן הפסח בסופו של הלילה בזמן שבית המקדש היה קיים, אשר נאכל עם מצה, וכפי שכתוב במשנה, מסכת פסחים[2]: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"[3].
זמן אכילתה
| ערך מורחב – סימני הסדר - צפון |
מדייקים לאכול את האפיקומן[4] שיהיה לפני חצות, כפי קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות[5]. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה.
לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דיעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי. ואם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה.
אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס"[6]. אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר[7]. ונזהרים אפילו משתיית מים.
גניבת האפיקומן
יש נוהגים שהילדים 'גונבים' את האפיקומן בליל הסדר. וכפי שמובא במסכת פסחים [8]: "רבי אליעזר אומר אחוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו תניא אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבהמ"ד בחוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים בע"פ בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יוה"כ כדי שיאכילו את בניהם". ומפרש על כך רש"י ש'חוטפין מצה' פירושו, שמגביהים את קערת הסדר בפני הילדים בשביל שישאלו.
הרמב"ם [9] אומר, שצריך לעשות שינוי בלילה הזה בכדי שיראו הבנים וישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. השינוי נעשה לפיו, על ידי שמחלק להם קליות ואגוזים ו'עוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו' וחוטפים מצה זה מיד זה.
הרבי מביא מנהג זה וכותב[10], שיש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן[11]. ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: ש"חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו"[12]. אך בהמשך דבריו שולל הרבי מנהג זה וכותב: שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמאמר רז"ל - "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים[13]".
מנהג זה של שלילת גניבת האפיקומן אינו חידוש של חסידות חב"ד, והוא נוהג בקהילות רבות אחרות [14].
ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן[15].
כמו כן הרבי אמר בשיחת ליל שני של חג הפסח ה'תשכ"ב [16]:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ ממקור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
וזהו גם מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת ההתוועדויות דלילות הפסח [ספר השיחות תש"ה ריש עמ' 48] שבליובאוויטש היו גנבים ידועים, ואף-על-פי-כן בלילות הפסח היו שובתים ממלאכתם... ומובן שהרבי לא אמר דבר צחות בעלמא, אלא זהו לימוד והוראה – שהגילוי שבלילות הפסח הוא באופן שחודר ופועל ("עס דערנעמט") אפילו אצל כאלו שהם גנבים. ויש לבאר הדיוק בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שנקט הדוגמא של "גנבים" דווקא – כיוון שגניבת דעת היא הפתח לכל מיני רע, וכמאמר רז"ל "כך היא אומנות של יצר-הרע היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו עבוד עבודה-זרה", וידוע פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר שהתחלת פעולת היצר-הרע היא מענייני קדושה, שגם הוא מסכים על עשיית מצוה באומרו: "עשה כך", ואף שזהו עניין של מצוה, מכל-מקום כיון שנתערבה כאן הסכמתו של היצה"ר, הרי זו גניבת דעת, ופתח ואחיזה כו', עד למעמד ומצב שאומר לו "עבוד עבודה זרה", והעצה היחידה היא – שלא יהיה עסק כלל עם היצר-הרע, אפילו לא הסכמתו על ענייני מצווה. וזהו הפירוש בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שבלילות הפסח היו הגנבים שובתים ממלאכתם – שהגילוי שבלילות הפסח נמשך והגיע אפילו אצל הגנבים, שזהו המקור לכל מיני רע. ועניין זה מובן גם על פי מה שכתוב בכתבי האריז"ל בביאור הטעם שיציאת מצרים הוצרכה להיות "לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו", כי, מצד השיקוע במ"ט שערי טומאה, הרי כל הגילויים לא היו יכולים להגיע למטה כל כך, כי אם גילוי "הקב"ה בכבודו ובעצמו". ונמצא, שהגילוי דחג הפסח נמשך וחודר בכולם, אפילו אצל הגנבים.
מובן מכך, עד כמה מושלל קיום המנהג של 'גניבה' בליל הסדר.
עם זאת, מסופר[17] שפעם 'חטפה' בתו הבכירה של אדמו"ר מהר"ש את האפיקומן שלו, אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה מקרה זה יוצא דופן, ואין נוהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, מעירים ממרז"ל[18] ש
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים".
גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קאפח[19], שלא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה. וב'אגדתא דפסחא'[20] כתוב שאין מנהג לגנוב את האפיקומן.
בספר אסופות רבינו חיים הלוי[21] כתוב: "לא היה ניחא למרן הגר"ח זצ"ל המנהג שהקטנים חוטפין האפיקומן, והיה מניחו במקום המשומר עד שעת אכילתו, ופירש דמשום כך סימנו את אכילת האפיקומן במלת "צפון" לומר שטעון שמירה והצפנה... כיוון שהאפיקומן זכר לקרבן פסח, וכמו שקרבן פסח טעון שמירה ונפסל בהיסח הדעת כן צריך האפיקומן שמירה...".
הנהגות רבותינו נשיאינו
אדמו"ר מוהרש"ב היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה[22]. כמו כן, היות וציור האות אל"ף הוא שלושה קוין, נהגו לשבר את האפיקומן לשלוש חתיכות[23].
קישורים חיצוניים
- מי הגנב? הפשט והעומק מאחורי חטיפת האפיקומן שניאור אשכנזי, באתר
. - מצוא את האפיקומן מנחם ברוד, באתר .
- לא תגנוב - אפיקומן מרדכי מנשה לאופר, במדור ניצוצי רבי בגליון התקשרות.
הערות שוליים
- ↑ חצי מחלק המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בשולחן הסדר, המוחבאת עד סוף ליל הסדר
- ↑ י, ח
- ↑ על משנה זו נחלקו רב ושמואל על כוונת הפירוש, כאשר רב סובר שהפירוש הוא שחל איסור ללכחת מקבוצה אחת האוכלת קורבן הפסח לקבוצה (חבורה) שניה, אך שמואל סובר לעומתו, שהכוונה היא שאוכלים את האפיקומן בכדי שלא יישאר לאחריו טעם בפה (כמין קינוח)
- ↑ בחוץ לארץ - בלילה הראשון
- ↑ הרבי נהג בקביעות בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה"[דרוש מקור]
- ↑ שיעור זמן אכילת פרס לכתחילה הוא ארבע דקות, ובדיעבד אפילו אם שהה יתר על כן יצא, ועל כל פנים לא יותר משבע דקות
- ↑ חוץ משני הכוסות השלישי והרביעי, כמובן
- ↑ קט,א
- ↑ חמץ ומצה ז,ג
- ↑ ב'הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים', בפסקה המתחילה במילה 'אפיקומן'.
- ↑ ומביאים תמורה איזו מתנה
- ↑ פסחים קט,א. חק יעקב סתע"ב סק"ב
- ↑ ברכות ה,ב
- ↑ ראו בהרחבה ב'אוצר מנהגי חב"ד' סעיף עט עמ' קנג-קנד
- ↑ סיום הגדת הרבי וב"אותיות של נגלה" בלקוטי שיחות כרך ה' עמ' 174 ואילך
- ↑ אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311
- ↑ הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד
- ↑ ברכות ה
- ↑ 'הליכות תימן' עמ' 22 הערה 21
- ↑ עמ' 15 הע' 3
- ↑ פסחים עמ' קט סי' מא
- ↑ ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. והוא משיחות הלילה הראשון דחג-הפסח תרח"ץ
- ↑ ס' השיחות תש"ה, עמ' 83. וראה שם ביאור עניינה של האות אל"ף והקשר שלה לאפיקומן