פרשת בהר

פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בספר ויקרא (מפרק כ"ה פסוק א' עד פרק כ"ו פסוק ב').

בשנים שאינן מעוברות קוראים פרשה זו יחד הפרשה שלאחריה, פרשת בחוקותי.

הפרשה בקצרה

• ראשון - הציווי על שנת השמיטה וכן על שנת היובל; בשנת השמיטה אנו מצווים שלא לעבוד בשדה, לא לזרוע, לא לקצור ולא לעבד. התורה מפרטת דינים רבים מה מותר ומה אסור לעשות עם הפירות שגדלים בשנה זו. כל דיני השמיטה חלים רק בארץ ישראל, אך בכל העולם יש להיזהר שלא לאכול מפירות שגדלו בארץ באותה שנה באם לא נשמרו דיני השמיטה. השנה שלאחר שבע מחזורי 'שמיטה' היא שנת 'יובל', אותה מקדשים בתקיעת שופר ביום כיפור. בשנת היובל משתחררים כל העבדים והקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים.

• שני - המשך אזהרה שלא להונות ולשקר במשא ומתן.

• שלישי - הבטחת התורה שבאם נשמור את החוקים והמשפטים, תהיה הארץ בטוחה ושלווה. התורה ממשיכה בהבטחות שבאם נשמור את המצווות נשכון בארץ בביטחה. התורה מבטיחה שבאם נשמור את מצוות השמיטה, הארץ תוציא מספיק תבואה גם לשנה זו ולשנה שאחריה.

• רביעי - המשך פירוט דיני מכירת קרקע לפני שנת היובל; אדם לא אמור למכור את קרקעותיו אלא אם כן הוא עני. ובאם חזר מזלו והתהפך הגלגל, עליו לקנות בחזרה את הקרקע.

• חמישי - המשך דיני מכירת קרקעות ובתים בקשר לשנת היובל. התורה נותנת אפשרות לגאולת בית לאחר הקניה עד לשנה אחר הקניה, אך לאחר מכן פג תוקפה של זכות זו, למעט בערי הלויים, בהן ניתן לגאול את הבית בכל עת. כעת פונה התורה לנושא העזרה לזולת, ובין היתר אוסרת עלינו התורה לתת הלוואה ליהודי בריבית, או לקחת הלוואה בריבית.

• שישי - צווי דיני עבד עברי, אשר גם באם יהודי מכר את עצמו בגלל הנסיבות, אסור לנו להתנהג אליו כעבד, אלא חובה להתנהג בכבוד, והוא אף משתחרר בשנת היובל.

• שביעי - גאולת עבד עברי שנמכר ולאחר מכן מצווה אותנו התורה שלא לעשות פסל עבודה זרה.

בתורת החסידות

הרבי מליובאוויטש מבאר את הדבר שלימד הכתוב דבר זה במצוות שמיטה דווקא: ידיעת "פרטי" ו"דקדוקי" המצוה נוגעת לקיום המצוה במעשה בפועל. כי, כדי לקיים את המצוה לא מספיקה ידיעת "כללות" המצוה, אלא בהכרח לדעת גם את פרטי' ודקדוקיה. ועל כן, היינו עלולים לחשוב, שרק פרטי ודקדוקי המצות שהיו צריכים להתחיל בקיומם מיד, נאמרו בסיני. אך המצוות שקיומם לא התחיל כי אם לאחרי משך זמן רב, מכיון שלא היו הדברים נוגעים לפועל, לכן לא נאמרו בסיני גם פרטי המצוה, אלא כללות המצוה בלבד. ועל כן נאמר במצות שמיטה דווקא "בהר סיני", כי מצות שמיטה היא המצוה הכי "רחוקה" בזמן מ"הר סיני", שהרי קיומה לא התחיל כי אם רק אחרי הכניסה לארץ, ולאחרי כיבוש וחלוקה, וגם אז - רק לאחרי שש שנים של עבודת האדמה. משא"כ שאר המצוות התלויות בארץ, קיומן התחיל מיד לאחרי ירושה וישיבה, במשך שש השנים דעבודת האדמה. ומזה שאפילו מצות שמיטה, נאמרו פרטיה ודקדוקיה בסיני, למדנו במכ"ש וק"ו לשאר המצוות כולן, שאף אם לא היו נוגעים אז לפועל, מכל מקום "מסיני היו כולם".

קישורים חיצונים

• טקסט פרשת בהר עם פירוש רש"י -
• פרשת בהר בקצרה לילדים -
• קריאת התורה של פרשת בהר עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -