משתמש:ישראל לייב/רב ששת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־06:32, 15 בספטמבר 2020 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " " ב־" ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה דחופה: כנראה שהערך סובל מנראות גרועה, סגנון לא אנציקלופדי כלל או בעיות אחרות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רב ששת היה מגדולי האמורים בדור השני והשלישי (שנות ה-ד' אלפים), חברו של רב נחמן ובר-הפלוגתא שלו. היה עיוור ומפורסם בחסידותו, שלא היה הולך ארבע אמות ללא תפילין.

תולדות חייו

רב ששת נולד בבבל. בניגוד לאמוראים רבים שנולדו לבני משפחה תלמידי חכמים, הוא נולד למשפחה פשוטה ואביו לא היה תלמיד חכם, ואת חכמתו בתורה השיג בעצמו. רבו היה רב הונא, וכן למד מרב ירמיה בר אבא. הוא היה סגי נהור. הוא התגורר בשלחי שבבל. התפרנס למחיתו כסבל.

לרב ששת לא היו ילדים מלבד בת אחת.

עוורונו

רב ששת היה עיוור. על פי המקובל רב ששת עצמו עוור את עצמו במו ידיו, מפני שחפץ ללכת בדרכו של רב שלא הוציא את עיניו מארבע אמותיו, וזו הייתה הדרך היחידה שבה יכול היה לקיים את קבלתו זו. ייתכן שהדבר קשור גם לכך שרב ששת הקפיד ביותר על איסור ראיית דברים אסורים, הוא עצמו אמר: "מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה!". בנוסף, מכיוון שרב ששת נודע בבקיאותו המיוחדת עד שחזר על כל תלמודו מדי שלושים יום הוא היה יכול לאפשר לעצמו עוורון, מכיוון שממילא לא היה זקוק לעיין בניירות כתובים כל שהן.

מכיוון שהיה עוור, היה יודע רב ששת מי אמר כל דבר על ידי זיהו הקול. בתלמוד ירושלמי מובא[דרוש מקור] שרבי זעירא אמר שאין לסמוך על יחוס השמועות שמסר רב ששת שכן ייתכן שטעה בזיהוי קולו של האומרה.

שיטת לימודו

על פי אגרת רב שרירא גאון, יסד בית מדרש בשילחי שעל החידקל.

רב הונא התנגד מאד לשיטת הפלפול.

בקיאותו

היה בקי גדול במשניות ובברייתות, והיה חוזר על כל תלמודו מידי שלושים יום רב נחמן חברו מעיד עליו ששנה הלכות, ספרא, ספרי, תוספתא וכל התלמוד.

מסופר על רב יצחק בריה דרב יהודה, שהיה תלמידו של רמי בר חמא, שנחשב לתלמיד חכם חריף, ועל כל שאלה שנשאל היה עונה על פי ההיגיון ("מסברה"), ולא בהסתמך על מקורות קודמים לו ("מברייתא"), בשונה מרב ששת שהיה עונה תמיד בהסתמך על המקורות הקודמים לו. הלך מחשבה זה של רמי בר חמא גרם לרב יצחק לנטוש את הלימודים אצלו, ולעבור ללמוד אצל רב ששת, בנימוק שסברא ניתן להפריך אך רב ששת משיב לשאלות שמופנים אליו ממשניות וברייתות שאותם לא ניתן להפריך.

תלמידיו

רבא, רב עמרם, רב הונא בר יהודה

פטירתו

כאשר הגיע זמנו להפטר מהעולם, בא אליו מלאך המוות באמצע הרחוב ומסר לו כי נצטווה ליטול את נשמתו. אמר לו רב ששת: וכי בהמה אני שחפץ אתה להורגני באמצע הרחוב? בוא לביתי, למקום צנוע, ושם אפטר! ואכן מלאך המוות הוכרח להשמע לדבריו.

בתורת רבותינו נשיאנו

בתניא פרק ל"ז מבואר פתגמו המופלא של רב ששת "חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי"

וכן מוזכר בתורת רבותינו נשאינו ובמענות קודש של הרבי.