סליחות
סליחות הם תפילות מיוחדות לבקשת מחילה מהקב"ה וחזרה בתשובה. תפילות אלו נאמרות בעיקר בימי חודש אלול, ולמנהגים שונים, גם בעשרת ימי תשובה, וכן בימי תענית ציבור. הימים שבסיום חודש אלול, בהם נוהגים האשכנזים להתחיל באמירת הסליחות, נקראים על שמם "ימי הסליחות".
מנהגי חב"ד
מנהגנו לומר הסליחות בשבוע של ראש השנה או בשבוע שלפניו - ודלא כמו שאיתא בלקוטי תורה[1]: "ולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מראש חודש אלול ואילך"[2].
סדר הסליחות לקודם ראש השנה - שהורה אדמו"ר הריי"צ - הוא מתאים לסדר במחזור 'כל בו', ולמנהג ליטא-רייסין-זאמוט, בשינויים קלים[3].
בליובאוויטש היה הכל מסודר באמירת הפזמונים שבסליחות ובמחזור. היו פזמונים קבועים שנהגו לאומרם. מסופר, כי פעם, באמירת הסליחות, דילג החזן על אחד הפזמונים שנהגו לאומרו. בשעת מעשה עמד הרבי, אדמו"ר הרש"ב, באמצע האמירה, וכשסיים שאל האם אמרו אותו פזמון. כשהשיבוהו בשלילה ציוה לחזור ולאומרו. ודיבר על כך שעתה אין אומרים את מה שצריכים לומר וכו'. ואמר, שכבר כמה פעמים רצה לסדר את הדברים שיש לאומרם בסליחות ובמחזור, אלא שמצד דוחק הזמן אין זה בא לפועל[4].
את פיוט "הנשמה לך", מתחיל הש"ץ בקול רם[5]. כשמתחילין סליחה אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו", חוץ מסליחה המתחלת בשם[6]. אבל בסליחה המתחלת "אדון", אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו"[7]. הנוסח ב"אל מלך יושב" - "ומתנהג בחסידות", בתוספת וא"ו[8]. את פסוקי "שמע קולנו" אומרים פסוק בפסוק, החזן וקהל, עד הפסוק "אל תעזבנו" ולא עד בכלל[9]. בסליחות אין אומרים וידוי - "אשמנו בגדנו" כו' - אלא רק פעם אחת[10]. וכן אין נופלין על פניהם[11].
אומרים קדיש "תתקבל" אחר הסליחות, גם אם מתפללים שחרית מיד אחריהן[12]. בסיום הסליחות נוהגים אנ"ש לשיר את הניגון שלימד הרבי בשמחת תורה תש"כ 'רחמנא דעני', גם בבית מדרשו של הרבי נהגו כן, והרבי היה מעודד את השירה כדרכו בקודש.
מנהגנו שלא לומר פסוקי "זכור ברית" בערב ראש השנה. הדבר אינו מוסבר, וכן על דרך זה חידוש דאמירת "ויאמר דוד אל גד" בנפילת אפים. הרבי שאל על כך את אדמו"ר הריי"צ, בעת שסידר רשימת סדר הסליחות, ואמר שלמרות הקושיא, אבל כן נוהגין[13].
הסליחות בשאר הימים (מלבד מוצאי שבת סליחות) - באשמורת הבוקר[14].
בהיסטוריה החסידית
במכתב של בעל הדגל מחנה אפרים לאחיו רבי ברוך ממזיבוז', הוא מספר על מנהגיו של הבעל שם טוב בנושא: ביום הראשון הוא היה אומר סליחות בחצות הלילה - במקום אשמורת הבוקר כבכל יום, גם לא היה מקפיד על אמירה בציבור דווקא, רק לזכור ברית ולי"ג מדות וצ"ג[כלומר?] ואחרי כל הסליחות חילק לאנ"ש לעקח עם מע"ד מידו הק' לידיהם[15].
על החסיד רבי יעקב לייב מראססנע מסופר, כי היה בוכה רבות באמירת הסליחות. כששאלוהו למה הוא בוכה, הוא ענה: חלילה, איני בוכה, אני מנגב את הבוץ שהצטבר במשך ימות השנה.
אדמו"ר הרש"ב הפליא בזאת את תמימותו של יהודי פשוט. בהסברו של אותו רבי יעקב לייב, מונח הסברו העמוק של אדמו"ר האמצעי[16] על הפסוק "אם תכבסי בנתר", שישנן דמעות המיועדות לכיבוס הנשמה, ולא ההתרגשות בהם היא העיקר[17].
ימי הסליחות
"ימי הסליחות" הם הימים בסוף חודש אלול, שבהם אומרים סליחות. על פי מנהג האשכנזים - וכן מנהג חב"ד - מתחילים לאמרם בשבוע שלפני ראש השנה, החל מהשבת שלפני ראש השנה הנקראת "שבת סליחות". כאשר ראש השנה חל ביום שני או שלישי, מתחילים באמירת הסליחות שבוע נוסף קודם לכן - על מנת שלא לפחות באמירת הסליחות פחות מארבעה ימים.
ימי הסליחות בכלל הם עת רצון, וימים אלו הם מהזמנים הקבועים שבהם היו מנגנים את ניגון ארבע בבות. המגן אברהם כתב[18]: "נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כהאי גוונא"[19].
בשנים קודמות היה נהוג בימי הסליחות, אשר מי שהוא בריא והתענית אינו מזיק לו, נכון שיתענה בראשון לסליחות. והחלשים יתענו עד אחר מנחה גדולה. וכולם יאמרו את כל התהלים בהשכמה קודם אור הבוקר, וכן בכל ימי הסליחות. ובערב ראש השנה גומרים את כל התהלים קודם אמירת סליחות[20].
שבת סליחות
| ערך מורחב – שבת סליחות |
למנהג אשכנז מתחילים לומר סליחות רק במוצאי שבת בשבוע שקודם ראש השנה, כאשר השבת שקודם לכן מכונה בשם 'שבת סליחות'.
בשבת זו נוהגים להתוועד ולהתכונן לאמירת הסליחות.
ג' דסליחות
|
| ערך מורחב – ג' דסליחות |
על אף שימי הסליחות בכלל הם עת רצון, ישנה מעלה מיוחדת ליום השלישי של הסליחות, המכונה בשם ג' דסליחות.
אצל רבותינו נשיאינו נשמר בסוד ייחודיותו של יום זה, והם היו נוהגים לומר בו מאמר חסידות בפני ממשיכי דרכם, ורק בדור הקודם גילה אדמו"ר הריי"צ את מעלת היום.
ביום זה אומר הרבי בקביעות מאמר חסידות ברבים, ועל פי הוראת הרבי יש לערוך ביום זה התוועדות מיוחדת וללמוד לפחות את אחד מהמאמרים השייכים ליום זה.
בעשרת ימי תשובה
אין המנהג בחב"ד לומר סליחות בעשרת ימי תשובה. בטעם דבר זה אמר הצמח צדק: עד כאן (עד ר"ה) מצות אמירה, ומכאן ואילך מצות עשיה". עוד ביאר, שעד ראש השנה העבודה היא בדיבור, ומשם ואילך ועד יום הכיפורים העבודה היא במחשבה[21].
על אף שנשיאי חב"ד לא היו אומרים סליחות, היו נשי הנשיאים, הרבנית הצדקנית מרת רבקה אשת מהר"ש, הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא אשת הצמח צדק, והרבנית הצדקנית מרת שיינא אשת אדמו"ר האמצעי, כן אומרות סליחות.[22] בליובאוויטש היו חסידים שכן אמרו סליחות.
ראו גם
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ דברים יד, א.
- ↑ לקוטי שיחות, ט, עמ' 458, וכמה כת"י של מאמר זה בלקוטי תורה גורסים: "ולכן יש נוהגים לומר סליחות מראש חודש" - לקוטי שיחות, שם, עמ' 311.
- ↑ 'ליקוט טעמים ומקורות' לסליחות.
- ↑ ספר השיחות תרצ"ז, עמ' 155.
- ↑ 'ליקוט טעמים ומקורות'.
- ↑ מגן אברהם, סוף סימן תקפא.
- ↑ אשל אברהם להגה"צ מבוטשאטש. וראה לקוטי תורה, דברים, סג רע"א. ליקוט טעמים ומקורות.
- ↑ על פי ה'הוספה' ללקוטי מנהגים, וספר המנהגים.
- ↑ 'ליקוט טעמים ומקורות, ממטה אפרים תקפא, יח.
- ↑ ספר המנהגים.
- ↑ ספר המנהגים.
- ↑ 'ליקוט טעמים ומקורות'.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, יח, עמ' ע.
- ↑ ספר המנהגים.
- ↑ מתוך מכתב רסט מהגניזה החרסונית.
- ↑ דרך חיים ד"א ס"ג. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו סי"א וי"ב. כתבים.
- ↑ ספר השיחות תש"ג עמ' תק"ד תק"ה.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים פח, ג.
- ↑ השרף רבי אורי מסטערליסק כתב בספרו אמרי קודש (יט) "הכתיבה והחתימה של ראש השנה ויום הכיפורים מתחיל מיום א' דסליחות".
- ↑ 'תקנות' אדמו"ר הריי"צ לתלמידי ישיבות 'תומכי תמימים' הקריאה והקדושה, ערב ר"ח טבת תש"א.
- ↑ המלך במסיבו, ב, עמ' כב
- ↑ ספר השיחות מוהריי"צ, תש"ח