כתיבה וחתימה טובה (ניגון)
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הניגון "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה" חובר בחודש אלול שנת תשמ"ח, בעקבות שעוד מט"ו מנחם אב: "ולהעיר גם מהידוע ש״חמשה עשר באב״ עולה מכוון כמנין "כתיבה וחתימה טובה""[1],
אולם השיחה שגרמה ליצירתו של הניגון הייתה מראש חודש אלול תשמ"ח, שכללה הוראה למעשה:
להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה את רעותה (וכן הטף, ילד לחבירו, וילדה לחברתה), לכאו״א בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הן בע״פ, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים[2], ש״נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יום הכפורים רומז לו . . שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים״, אשר, ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו' ומראה פנים שוחקות לכולם וממלא בקשותיהם כו' — מוסיפה בברכתו של הקב״ה למלא משאלותיהם של כאו״א מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
שני מדריכים קעמפים 'גן ישראל' בדטרויט, הת' ישראל חודקוב הת' ברוך טיילור שבעקבות שיחה זו הולידו את הניגון, שנקבל באהבה לא רק על ילדי הקעמפ אלא גם על הרבי!
ילדי הקעמפ שחזרו מדטרויט לביתם בניו יורק בג' אלול. קבוצה מתוכם הלכו להתפלל תפילת מעריב יחד עם הרבי (בביתו של הרבי ברחוב פרזידנט, אשר באותה שנה הרבי היה מתפלל בביתו אחרי הסתלקות הרבנית חיה מושקא נ"ע כידוע). אחרי מעריב, הילדים הכריזו כדרכם "יחי" והחלו לנגן את ניגונם החדש, "כתיבה וחתימה טובה". הרבי הביט בהם במבט זוהר.
הרבי עלה באיטיות, מחזיק את סידורו בידו הימנית, וידו השמאלית על המעקה. בערך במחצית המדרגות, הרבי עצר ועודד את השירה בידו השמאלית. זה חזר על עצמו כמה פעמים תוך כדי שהרבי ממשיך לעלות למעלה.
כאשר הרבי שמע את הניגון הוא פנה לאחור ועשה כזה חיוך גדול, - הרב חיים ברוך הלברשטם אמר שמאז כ"ב שבט (יום הסתלקות הרבנית באותה שנה) הרבי לא חייך ככה, ואחרי כמה דקות מזכיר הרבי הרב לייבל גרונר ירד ושאל איפה המנהל, ואמר שהרבי תיכף יחזור, אז שאאסוף את כל הילדים יחד. מה שהיה הוא שהילדים היו כבר בדרך לצאת להורים שלהם שחיכו להם בחוץ, ר' ברוך טיילור קרא לכל הילדים חזרה, ושרנו שוב ושוב את הניגון כ-10 15 דקות עד שהרבי ירד חזרה למטה, והרבי הפתיע עם שיחה, שהוגה ונדפסה תחת הכותרת: "שיחת מוצאי יום ג' פ' שופטים, ג' אלול ה'תשמ"ח, לילדי מחנה קיץ "גן ישראל" (דעטרויט, מישיגען) שיחיו – בבית הכנסת[2], אחרי תפילת ערבית".
הרבי גם חילוק דולרים לצדקה לילדים.
היסטוריית הניגון
הלחן עצמו, נראה שזהו ניגון "כללי", שמקורו לאו דווקא בחב"ד, וייתכן שהוא ניגון ישן מסורתי, שכן החזנים משלבים אותו לעיתים בסוף קדיש על "תתקבל" בימים נוראים, וכן הילדים משלבים אותו בסוף ברכת המזון על הקטע "יראו את ה' קדושיו" עד "ברוך הגבר". עד למאורע הנ"ל, היה 'ניגון שמחה' זה מושר מזמן לזמן ללא מילים, בהתוועדויות של הרבי ובמעמד בכוס של ברכה.
בהתוועדויות תשמ"ח כינו את הניגון בשם "ניגון של שמחת תורה", ומספרים שעם הניגון הזה הרבי היה נכנס להקפות! שלא כמו ניגון "רחמנא דעני" המושר בימי הסליחות, שגם אותו מנגנים מהר בהתגברות הקצב, אולם התנועה שלו (הסולם שלו) הוא בשברון לב, הרי שהניגון של "כתיבה וחתימה טובה" במהותו הוא בתנועה של שמחה (סולם מז'ור). זה לא רק תחינה ותפילה ל"כתיבה וחתימה טובה", אלא פסק דין כמו שמבואר בטור, שלמרות שראש השנה הוא יום דין אבל אנחנו בטוחים מראש בניצחון ובחתימה טובה ולכן אנחנו ניגשים לראש השנה מתוך שמחה, בפרט כפי שהרבי הדגיש את עבודת השמחה הגלויה בחודש אלול[3], ובי"ד אלול תשמ"ח, ימים ספורים אחרי המאורע הנ"ל, הרבי אמר את השיחה המפורסמת של "שמחה בטהרתה".