מלחמה
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
מלחמה הוא קרב בין שני מדינות או גופים שונים. המלחמה יכולה להיות פיזית או גם במרחוק.
תוכן עניינים
מלחמות ביהדות
מלחמת המלכים
רקע
מלחמה זו, היא המלחמה הראשונה המוזכרת תנ"ך[1].
המלחמה נגרמה, בשל מרידה (של אי תשלום מסים) של חמשה מלכים, בארבעה מלכים אחרים, כשבראשם כדלעומר.
משתתפים
ארבעת המלכים: אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גויים. חמשת המלכים: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבויים, מלך בלע - צער.
תוצאה
המנצחים במלחמה היו, ארבעת המלכים. במהלך המלחמה, לוט - בן אחיו אברהם אבינו, נפל בשבי. עוג מלך הבשן (או כפי שכונה בתורה "הפליט"), הודיע על כך לאברהם, אברהם לקח את 318 נעריו (ולפירוש המדרש, את אליעזר שהגמטריא של שמו הוא - 318), ונלחם במלכים אלו.
השם עשה נס לאברהם, וצרורות עפר, שאברהם השליך על האויב נהפכו לחצים. ואילו החצים שהאויב השליך, נהפכו לעפר, וכך ניצח אברהם את המלחמה, ושחרר את לוט בן אחיו.
מלחמת עמלק
| ערך מורחב – עמלק |
עמלק היה העם הראשון שנלחם עם עם ישראל, לאחר צאתם ממצרים. חז"ל המשילו[2] זאת, לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה [=בני ישראל]. בא בן בליעל אחד [=עמלק] קפץ וירד לתוכה [=נלחם עם ישראל], אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים [=ששאר העמים פחדו פחות מלהלחם עמהם].
ההכנות למלחמה
"וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃"[3].
מהלך המלחמה
יהושוע נלחם יחד עם ישראל בעמלק. ומשה היה בראש הגבעה. כשמשה הרים ידיו כלפי השמים, בני ישראל היו מסתכלים לשמים ולבם נכנע לה', ואז היו מנצחים. וכשהיה מוריד ידיו, היו מפסידים. ולכן אהרון וחור עלו לגבעה, ותמכו בידיו של משה עד בא השמש, וכך נצחו בני ישראל.
מלחמת מדין
רקע
בשנת הארבעים ליציאת מצרים - השנה האחרונה במדבר, לאחר שניסה בלעם לקלל את ישראל וה' לא נתן בידו, יעץ למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה[4]. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם שהחטיאו את ישראל בגילוי עריות, ובעבודה זרה.
לאור זאת צווה ה' למשה להלחם במדין, ואחר כך יפטר. כמו שכתוב[5]:"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". למרות שידע שאחר שילחם עם מדין יפטר, לא נמנע משה מלהלחם, ואף "סחב" את ישראל, שלא רצו להלחם ולהוביל למות משה, למלחמה.
המלחמה
משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פנחס ללכת בראשם. החיילים נלחמו במדין, והרגו את כל הזכרים, ואת חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע. ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, שלפי המפרשים[6], הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.
כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה ראויה למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה'.
לאחר מכן הרימו תרומת מכס של השלל לה' על פי ציווי מפורט.
מלחמת שבעה עממים
הלכות במלחמה
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
