מנחם הוא שם פרטי. הוא שמו של הרבי מלך המשיח. כיום, נפוץ בעיקר בחב"ד.

משמעות השם

השם מנחם מבטא נחמה על אבל שארע כנאמר בפסוק

"וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחם

קהלת ד, א.

.

לפני פטירתה של הרבנית דבורה לאה היא קראה לאדמו"ר הזקן בבקשה שייחנך אותו, ובתגובה ענה אדמו"ר הזקן :"מנחם , נוחם יהיה לך"[1]

החודש שבו נחרב בית המקדש מכונה מנחם אב,ע"ש כך שאנו מבקשים שה' ינחם אותנו על חורבן בית המקדש שאירע, ע"י בניית בית המקדש השלישי.

וכן מלך המשיח יקרא בשם מנחם.

שמות בני אדם

  ערך מורחב – שם

שמו של אדם מורה על מהותו, ואפי' שהוריו לא התכוונו לכך[2], שהרי בקריאת שם לילד מקבלים ההורים כוחות מעין נבואה זוטא לקרוא לילד בשם המבטא את שורש נשמתו[3].

השם הוא צירוף אותיות הנותנות חיות לאדם[4]. אדמו"ר הזקן מבאר[5] ששמו של דבר שיקראו לו בלשון הקודש באופן מסויים הוא מהווה, מחיה ומקיים את אותו הדבר, והרבי מוסיף[6] שכך הוא גם בשמו של אדמו"ר הזקן.

אנשים בשם זה

הראשון שנקרא בשם מנחם היה מלך ישראל מנחם בן גדי כנאמר בפסוק:

"בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן"

מלכים ב', טו, יז

.

הראשון [7] שנקרא בשם מנחם מענדל היה רבי מנחם מענדל מויטבסק, עליו היה קרוי אדמו"ר הצמח צדק.

הרבי קרוי ע"ש אדמו"ר הצמח צדק ועל שמו קרוי כהיום הרבה מאנשי חב"ד.

כתיבת השם

הרבי הורה כמה פעמים שאת השם מענדל שנלווה לשם מנחם [8] יש לכתוב עם עין ולא לכתוב מנדל, במכתב ליהודי אחד הוא כותב:

מהנכון שבמקום שכותבים שמי יכתבו מענדל מלא בעי"ן זה מכבר ביקשתי, שיעוררו מהמזכירות אשר השם מענדל צריך-להיות כתוב בעי"ן כמבואר בספרי שמות ובעיקר כי כן כותב כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (בגימטריא מנחם מענדל) ובטח יתקנו את זה...

'אגרות קודש' כרך ז' עמ' קי.

קריאת השם

בנוגע קריאת השם מנחם לתינוקות, היו פעמים שבהם הרבי לא הסכים שיקראו ע"ש, ולאחד שרצה ענה הרבי שהוא יכול לקרוא מנחם ע"ש סבו אבל שזה לא יהיה על שמו.

אולם מנגד היה אנשים שקיבלו הוראה דווקא לקרוא בשם מנחם, לאחד ששאל את הרבי איך אפשר לקרוא בשמו מנחם, הרי הרבי עדיין חי, סיפר לו הרבי:

"פעם בירך הרוגאצ'ובי אישה אחת שתזכה לפרי בטן. עבר זמן מה והברכה התקיימה. הגיעה האישה שוב אל הגאון, ובפיה שאלה: כיצד לקרוא לרך הנולד?

הגאון השיב לה שתקרא לו בשמו, יוסף.

הקשתה האישה: "הרי הנך בחיים"?! נענה הגאון ואמר: "אם-כן אדרבה, גם הוא יחיה..."

מרשימות הרב יצחק גנזבורג ע"ה - 'מקדש מלך' כרך ד' עמ' תקו


מענדל כינוי

השם מענדל השתרש כשם כנוי לאנשים בשם מנחם, היינו שקראו שם לועזי נוסף לשם העברי.

מענדל תרגומו שקד, ויש שכתבו, שהפירוש של שילוב ב' השמות הוא נחמה באופן של שקד שממהר להתבשל, היינו נחמה במהירות.

מנחם שמו של משיח

הגמרא הירושלמית [9] (להלן בעריכה קלה):

רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. - של משיח

ר' יודן בריה דר' אייבו אמר: מנחם שמו של משיח.

אמר חנינה בנו של ר' אבהו: אינם חולם הגמטיא של צמח הוא מנחם (138).

מביאה הגמרא סיוע לדערת ר' יודן בן רבי אייבו: מעשה שהיה ביהודי אחד שעמד וחרש את שדהו ולפתע געתה פרתו. עבר שם ערבי אחד ואמר לו: "יהודי, יהודי! הפסק לחרוש, שכן פרתך געתה ואמרה שברגעים אלו חרב בית המקדש."

חלפו כמה רגעים והפרה געתה שוב.

"יהודי, יהודי!" שוב קרא אליו עובר האורח. "המשך לחרוש, שכן הפרה בישרה ואמרה שכבר נולד המשיח, מושיען של ישראל."

"מה שמו של המשיח?" שאל היהודי. - "מנחם."

"ומה שם אביו?" המשיך היהודי לשאול. - "חזקיה."

"והיכן הוא מתגורר?" "בבירת המלך של בית לחם יהודה" הייתה התשובה.

כששמע זאת היהודי, מכר את פרתו ואת מחרשתו והחל למכור צעצועים לתינוקות. הוא נדד מעיר לעיר כשהוא מוכר את מרכולתו, עד שיום אחד הגיע לעיירה אחת בה כל הנשים רכשו צעצועים מלבד אישה אחת, אימו של תינוק בשם מנחם.

"ידידתנו, מדוע אינך רוכשת צעצוע לתינוקך מנחם?" שאלו אותה הנשים האחרות, והיא השיבה: "אני רוצה לחנוק את שונאיהם של ישראל (היא השתמשה בביטוי במרכאות כפולות כשמשמעותו שרצונה, חלילה, להרוג את ילדה), שכן התינוק נולד ביום בו חרב בית המקדש!"

שמע זאת היהודי וידע כי זהו התינוק.

"הסירי דאגה מליבך" אמר, "שכן אני בטוח שכשהם שהוא בישר על חורבן בית המקדש בלידתו, כך הוא יבשר על בנינו של בית המקדש."

חלפו ימים והוא שב לבקר באותה עיירה. כשהתעניין אצל האם לשמוע מה שלום בנה התינוק, השיבה לו:

"מהיום שבאת ושאלת עליו, באה רוח סערה וחטפה אותו מידי."

ראו גם

קישורים חיצוניים

בעניין קריאת השם

הערות שוליים

  1. ע"פ ספר קיצור תולדות חב"ד
  2. לקו"ש ח"ו עמ' 35 והלאה.
  3. לקו"ש ח"ל ש"פ ויצא שיחה ב' עמ' 134.
  4. שעהיוה"א בתחלתו.
  5. תניא, שער היחוד והאמונה פ"א.
  6. לקו"ש חכ"א עמ' 273.
  7. הידוע
  8. בדרך כלל
  9. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, ב, ד, מובא גם באיכה רבתי.