יהושע הוטנר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אברהם יהושע הוטנר (י"ז בכסלו תרע"א,(18 בדצמבר 1910)-כ"ו בניסן תשס"ט, 20 באפריל 2009)) היה מייסד ומנהל מפעלי יד הרב הרצוג, מנהל פרוייקט האנציקלופדיה התלמודית ומכון התלמוד הישראלי השלם במשך כיובל שנים. ממקימי האגודה להוצאת ספרי הראי"ה קוק ומעורכי כתביו.

תולדות חייו

נולד בפולין לרב יהודה ליב הוטנר, דיין בוורשה[1], ולבת-שבע.

בשנים תרפ"ג-תרפ"ז למד בישיבת "תורת חיים" בוורשה ולאחר מכן בישיבת ראדין אצל החפץ חיים (תרפ"ז-תרפ"ח) ובישיבת גרודנה אצל הרב שמעון שקאפ (תרפ"ט-תרצ"א).

בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל ומאז התגורר בירושלים. בתשרי תרצ"ו (1935), מיד לאחר פטירת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, יזם והקים עם גיסו הרב צבי יהודה קוק, הרב מאיר ברלין ועוד, את האגודה להוצאת ספרי הראי"ה קוק, שבה פעל כמנהל וכאחד מעורכי הכתבים.

בשנת תש"ב (1942) ביקשו הרב מאיר ברלין לנהל את האנציקלופדיה התלמודית עם היווסדה. הוא ייסד וניהל גם את "מפעל הש"ס הישראלי השלם", שניהם במסגרת הארגון יד הרב הרצוג. במסגרת תפקידיו אלה נסע פעמים רבות לגיוס תרומות, בדיקת כתבי יד ועוד.

נפטר בגיל 98 ונקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

קשריו עם הרבי

בשנת תשט"ו היה הרב הוטנר ביחידות אצל הרבי, ביחידות דיבר איתו הרבי בהתלהבות אודות האנציקלופדיה התלמודית ועודדו לעשות את זה בזריזות.

בהמשך התכתב הרב הוטנר עם הרבי רבות בנושא האנציקלופדיה, כשבכל מכתב הרבי מעודד אותו לעשות זאת במהירות[2].

כל כרך חדש שיצא היה הרב הוטנר שולח לרבי ובתמורה היה הרבי עונה לו במכתב תודה, הרבי אף סייע בהשגת כספים בשביל כרכי האנציקלופדיה.

כאשר שלח הרב הוטנר את כרך ט"ז של האנציקלופדיה לרבי הגיב הרבי "זה עתה נתקבל כרך ט"ז מהאנציקלופדיה התלמודית, ובלשון הידוע נתמלא הבית אורה"[3].

בתחילת חודש אב תשל"ח ביקש הרבי אישור מיוחד מהרב הוטנר להדפיס בחוברת את הערך בית המקדש מהאנציקלופדיה בהוצאת קה"ת על מנת שילמדו מתוכה בתשעת הימים, הרב הוטנר אישר את ההדפסה, כאות תודה הורה הרבי להדפיס בדף השער שההדפסה נעשתה באדיבותו[4].

הערות שוליים

  1. שערי ציון, שנה ז חוברות יב-יג, אב-אלול תרפז, דף טז, ב
  2. לימים אמר הרב הוטנר שהעידוד מהרבי נתן לו את הכוח בניהול פרייוקט האנציקלופדיה
  3. איגרת מיום י"א בתמוז תש"מ - 'מקדש מלך' כרך ד עמ' שמו.
  4. זושא וולף, הוצאת ספרים קה"ת (תשע"ג) עמ' 548.