גאונים הם חכמי הדור שהיו אחרי תקופת הסבוראים, הגאונים היו לרוב ראשי ישבות סורא ופומבדיתא. עיסוקם העיקרי של הגאונים היה בפירוש התלמוד ופסיקת הלכות.