אגרת הגאולה
|
דף זה מועמד למחיקה. | ||
| תבנית זו נועדה לבקש מחיקה של דפים המתאימים למחיקה לפי מדיניות המחיקה. | |||
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
האגרת המכונה בשם אגרת הגאולה לבעש"ט, הנקראת בריבוי מקומות בשם אגרת הבעש"ט הידועה, ובשם, אגרת עליית נשמה להבעש"ט, הינה אגרת שכתבה הבעש"ט ב' פעמים לגיסו הרב גרשון מקיטוב ששהה בארץ הקודש, ובה מתאר עליית נשמה שערך בראש השנה תק"ז, ועוד פרטים, ומתאר ששאל את מלך המשיח אמת אתי מר ונענה (כדלהלן בפרטות) בלשון שמבוסס על פסוק במשלי לכשיפוצו מעיינתך חוצה.
האגרת מהווה אבן היסוד בחסידות חב"ד, וכמקור לדרך אדמו"רי חב"ד להפצת המעיינות, על מנת להביא את הגאולה השלימה.
תולדות האגרת
מורנו הבעש"ט הק' כתב אגרת זו אל גיסו המקובל האלוקי הרה"ק רבי אברהם גרשון מקיטוב זיע"א, שעלה לארץ הקודש והי' חבר בחבורת המקובלים של הרש"ש בירושלים. באגרת מתאר הבעש"ט בדרך ארוכה ובפרטי פרטים חזיונות מופלאים שהיו לו ושלחה ביד תלמידו "המוכיח מפולנאה", הרה"ק רבי יהודה אריה ליב זיע"א. אך אגרת זו הראשונה לא הגיעה אל ר' גרשון. על כן כתב מורנו הבעש"ט את האגרת הזאת השנית, בה כתב שוב את דבר החזיונות. באגרת השנית הבעש"ט הביע כאב על שהאגרת הראשונה נאבדה וכתב שסיבת צערו היא כי באגרת הראשונה נכתב כל הענין בפרוטרוט, אך ברבות הימים, מאז כתיבת האגרת הראשונה, נשכחו ממנו כמה פרטים. את האגרת השנית שלח הבעש"ט ביד תלמידו הרה"ק רבי יעקב יוסף הכהן כ"ץ מפולנאה בעל ה"תולדות יעקב יוסף" זיע"א, שהיה בדעתו לעלות לארה"ק. אך גם האגרת הזאת השנית לא הגיעה ליעדה, כי לא איסתעיא מילתא ובסופו של דבר לא עלה בידו של הרה"ק בעל ה"תולדות" לעלות לארץ ישראל.
חשיבות האגרת
כאמור, האגרת השנית לא הגיע לתעודתה אלא נותרה בידי השליח להולכתה הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה. לימים, בשנת תקמ"א, פרסם הרה"ק מפולנאה את האגרת מכתב ידו הקדושה של הבעש"ט בספרו "בן פורת יוסף", כמו שנכתב בשער הספר "וגם נדפס בספר הזה אגרת הנשלח לארץ הקדושה מהרב ר' ישראל בעש"ט הנ"ל לגיסו החסיד המפורסם מורנו גרשון קוטוור מכמה ענייני פלאים". ומשם נפוצה אגרת מופלאה זו בכל תפוצות ישראל. וכמו שכתב בהקדמה לאגרת "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל". אגרת זו היא אגרת הבעש"ט היחידה שנדפסה בשנים קדמוניות על ידי תלמדיו הקרובים וכן נזכרה ונתבארה על ידי נכדו-תלמידו של הבעש"ט, הרה"ק רבי משה אפרים מסדילקאוו זיע"א – בספרו "דגל מחנה אפרים" (פרשת בשלח). וכן מסופר בשם השרף ר' אורי מסטרעליסק זיע"א ש"אגרת זו היית אצל הרב הצדיק [הר"מ] הנסכיז'י ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפלין ממש". ובה מרומז קץ הגאולה. גם מהטרחה המרובה שהשקיע מורנו הבעש"ט בכתיבתה ושליחתה של אגרת זו אל גיסו, והצער שהי' לו על שלא הגיעה לידי גיסו, וכתבה שוב, מוכח עד כמה היו הדברים חשובים ויסודיים בעיני ק'. ואכן יש לאגרת זו חשיבות מיוחדת וחיבה יתירה אצל תלמידיו ומעתיקי שמועתו, והיא משמשת מאז ועד היום כאחד מאבני היסוד של תורת החסידות. ויהי רצון מאת ה' ית' שכעת, לאחר שמעינות תורת החסידות שיסד הבעש"ט הק' כבר נפוצו בכל קצוי תבל במידה גדולה ועצומה, בכל האופנים ובריבוי ביאורים ובשפות שונות, ובודאי כבר נתקיים מענה מלך המשיח על שאלת הבעש"ט "אימת קאתי מר": "בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה" - נזכה לאתי מר, מלכא משיחא, בקרוב ממש.
"כשיתגלה תורתיך ויפוצו מעינותיך חוצה"=
מתוך הספר הק' "דגל מחנה אפרים"[1] "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". ותרגומו "ובני ישראל נפקין בריש גלי"... או יאמר, על פי מה שאמר הרב הקדוש המפורסם מוהר״ר ליפא מחמעלניק, ועל דרך דאיתא באגרת הקודש של אדוני אבי זקני זללה״ה, הנדפס בספר הקדוש של הרב מפולנאי ע״ה, ששאל למשיח, "אימתי אתי מר", והשיב, "כשיתגלה תורתיך ויפוצו מעינותיך חוצה", עיין שם. וזה יש לומר שמרומז בפסוק: "ובני ישראל יוצאים - מן הגלות - בריש גלי": ברי״ש – ראשי תיבות ר׳בי י׳שראל ב׳על ש׳ם גלי – היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעינותיו, אז יפקון מן גלותא. והבן.
לימוד האגרת כהנחת תפלין
עוד שמעתי משם מורי [הרה"צ רבי אורי השרף מסטרעליסק] ז"ל שסיפר משם הצדיק [רבי מרדכי] מנישכיז [זצ"ל], שאותו האגרת ששלח ר"י בעש"ט לארץ הקדושה לגיסו הרב ר' גרשון ז"ל מקיטוב, והוא נדפס בספר "פורת יוסף", אותו האגרת היה חיוב אצל הצדיק מנישחיז ללמדה בכל יום לא יגרע, כמו הנחת תפילין ממש. ואמר שמה שאיתא שם באותה האגרת שלמד ג' שמות ולא הזכיר מה הם השמות שלמד, אבל באמת הם רמוזים באותו האגרת בהעלם ואפשר לידע על ידיהם קץ הגאולה:. (אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות הרה"ק רבי אורי השרף מסטרעליסק זיע"א)
חסידות האָט אויפגעטאָן אז יעדער איד זאל קענען פאַרשטיין א ענין אלקי
כ"ק אדמו"ר הרש"ב[2]: חסידות האט אויפגעטאָן אז יעדער איד, ווער עס האָט ניט קיין נשמה גבוה, און האָט זיך נאך ניט מזכך געווען, זאָל אויך קענען פאַרשטיין א ענין אלקי ... דאָס איז מתאים מיט דעם וואָס מען האָט געזאָגט דעם בעש"ט ז"ל, [ווען] אז ער האָט געפרעגט [מלך המשיח] אימתי קאתי מר, [ונענה:] לכשיפוצו מעיינותיך חוצה... איז דאָך משמע אז חסידות איז געגעבן געוואָרען, אז אַלע וואָס זיינען אפילו [נאָך] ניט קיין מזוככים, וואָס דאָס הייסט דאָך "חוצה", זאלען קענען פאַרשטיין אלקות.
דער בעש"ט האט געוויינט אויף דעם
כ"ק אדמו"ר הרש"ב[3]: דעם בעש"ט ז"ל אז ער האָט געפרעגט אימתי קאתי מר, [ונענה:] לכשיפוצו מעיינותיך חוצה, וואָס דער בעש"ט האָט געוויינט אויף דעם, וואָס די וועלט זאָגט, אז ער האָט געוויינט אויף דעם ["לכשיפוצו מעיינותיך] *חוצה*" כו', אין בריף איז משמע ניט אַזוי, נאָר ער האָט געוויינט ווען וועט דאָס זיין [כלשון המכתב: והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות].
נוסחאות האגרת
הרב יהושע מונדשיין במהדורת שבחי הבעש"ט שבעריכתו (וקודם לכן בספר מגדל עז), השווה שלושה גירסאות של האגרת לאחר מכן בגליון היכל הבעש"ט הדפיס נוסח נוסף של האגרת
אגרת הקודש
ההקדמה והאגרת מתוך הספר "בן פורת יוסף" (בפענוח הראשי תיבות פיסוק, והוספות בחצאי ריבוע): זאת האגרת שנתן הרב רבי ישראל בעש״ט זלה״ה לרבינו המחבר מו״ה יעקב יוסף הכהן, שיתן לגיסו רבי גרשון קוטווער שהיה בארץ הקודש, וע״י עיכוב שהיה מהשם ברוך הוא לא נסע לארץ ישראל, ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל:
לכבוד אהובי גיסי חביבי וידידי כנפשי ולבבי, ה״ה הרבני המופלא החסיד המפורסם בתורה וביראה, כבוד מוהר״ר אברהם גרשון נ״י וכל אשר לו שלום: ולאשתו הצנועה מרת בלומה עם כל יוצאי חלציהם, כולם יעמדו על הברכה של חיים אמן סלה:
צער על אבידת הכתבים של הבעש"ט ושל ר' גרשון
גוף כתב יד קדשו [של ר' גרשון] קבלתי ביריד לוקא שנת תק״י לפ״ק, אשר שלחת ע״י המשולח שחלף מירושלים, ושם נכתב בתכלית הקיצור, ושם נאמר כי כבר כתבת באריכות לכל אחד ואחד על ידי איש אחד שנסע למצרים, אמנם אותן הכתבים הנכתבים באריכות לא הגיעו לידי, וצער גדול היה לי על זה אשר לא ראיתי תמונת ידך קודש אשר כתבת בפרטות, ובוודאי זה מחמת קלקול המדינות בעוונותינו הרבים שנתפשט הדבר בכל המדינות כי גם קרוב לסביבותינו הגיע הדבר בקהילה קדושה מאהילוב ובמדינות וואליחאיי ובמדינות קדר. וגם שם נאמר כי אותן החדושים וסודות אשר כתבתי לך ע״י הסופר הרב "המוכיח" דקהילה קדושה פלאנאי' לא הגיעו לידך וצער גדול היה לי גם כן על זה, כי בוודאי נחת גדול היה לך אם הגיעו לידך. אמנם לעת עתה שכחתי כמה דברים מהם, אך פרטים מהם מה שאני זוכר אכתוב לך בקיצור גדול:
עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז
כי בראש השנה שנת תק״ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי, ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם, בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פה אל פה. אך בחזירתי לגן עדן התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים, בלי שיעור ומספר, ברצוא ושוב לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן בשמחה רבה וגדולה, אשר ילאה הפה לספר וכבד אוזן הגשמי לשמוע. וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עוונותיהם באשר שהיה עת רצון גדול, שגם בעיני יפלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם, והי' ביניהם גם כן שמחה רבה עד מאוד, ועלו גם כן בעליות הנ״ל. וכולם כאחד בקשו ממני והרצו בי עד בוש, באמרם לרום מעלת כבוד תורתך חננך ה' בבינה יתירה להשיג ולדעת מענינים האלה עמנו תעלה להיות לנו לעזר ולסעד, ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם וראיתי במראה כי הס״ם [השטן] עלה לקטרג בשמחה גדולה אשר לא הי' כמוהו, ופעל פעולותיו גזירות שמד על כמה נפשות שיהרגו במיתות משונות, ואחזתני פלצות ומסרתי ממש נפשי,
עלית הבעש"ט להיכל משיח
ובקשתי ממורי ורבי שלי [הנביא אחי'ה השלוני] שילך עמי, כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו. ועליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי ל"היכל משיח", ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה זו ח״ו על פטירתי מהעולם הזה, והודיעו לי אח״כ שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה אינו יודע עד היום הזה. ושאלתי את פי משיח "אימת אתי מר" והשיב לי "בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה". ותמהתי על זה והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני, ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה. אך זאת אני מודיעך והשם יהיה בעזרך לנכח ד' דרכך ואל יליזו, ובפרט בארץ הקדושה בעת תפלתך ולמודך, וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך - תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלקות ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, ואחר כך מתקשרים ומתיחדים האותיות ונעשים תיבה ומתייחדים יחוד אמתי באלהות, ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ״ל, ומתיחדים כל העולמות כאחד ועולים ונעשים שמחה ותענוג גדול לאין שיעור, בהבינך כשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות וכל שכן במעלה עליונה כזאת, ובוודאי ה' יהיה בעזרך ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל, תן לחכם ויחכם עוד. לכן תתפלל עבורי בכונה הזאת שאזכה להסתפח בנחלת ה' בחיים, ובעד שארית [ישראל] הנמצא בחוץ לארץ,
מסירות נפש על קידוש ה'
וגם התפללתי שם על מה עשה ה' ככה ומה חרי הגדול הזה על אשר נמסר להס״ם [להשטן] כמה נפשות מישראל להריגה, ומהם כמה נפשות שנשתמדו ואחר כך נהרגו, ונתנו לי רשות לשאול את פי הס״ם בעצמו. ושאלתי את פי הס״ם מה ראה על ככה ומה דעתו כזה שימירו דתם ואחר כך נהרגין, והשיב לי שכוונתו לשם שמים, וכך היה בעוונותינו הרבים אחר זה, שבקהילה קדושה זאסלב היה עלילה על כמה נפשות ושנים מהם המירו דתם ואחר כך הרגו אותם והשאר קידשו שם שמים בקדושה גדולה ומתו במיתות משונות, ואחרי זה היה עלילות בקהילה קדושה סיבטובקע ובקהילה קדושה דונאוויץ, ואז לא המירו דתם אחר ראותן מעשה הנ״ל דקהילה קדושה זאסלב, רק כולם מסרו נפשם על קידוש ה' וקדשו שם שמים ועמדו בנסיון ובזכות זה יבא משיחנו וינקום נקמתינו "וכפר אדמתו עמו".
עלית הנשמה בראש השנה תק"י
ובראש השנה שנת תק״י עשיתי עליית הנשמה כידוע וראיתי קטרוג גדול עד שכמעט ניתן להס״ם [לשטן] רשות לחרוב כללות מדינות וקהילות, ומסרתי את נפשי והתפללתי - נפלה נא ביד ה׳ ואל נפלה בידי אדם, ונתנו לי רשות שיהיה תמורת זה חולשות [מחלות] גדולות ודבר מאד אשר לא היה כמוהו בכל מדינות פולין ושאר מדינות הקרובים לנו, וכך היה שנתפשט החולשה עד למאוד אשר אין לשער, וגם הדבר בשאר מדינות, ונשאתי ונתתי עם החבורה שלי לומר קטורת בהשכמה לבטל הדינין הנ״ל. וגילו לי מן השמים הלא אתה ביררת לך בעצמך - נפלה נא ביד ה' וכנ״ל, ולמה אתה רוצה לבטל הלא אין קטיגור וכו', ומאז לא אמרתי קטורת ולא התפללתי על זה, רק בהושענא רבה הלכתי לבית הכנסת עם כל העולם על ידי כמה השבעות מחמת פחד גדול, ואמרתי פעם א' קטורת כדי שלא נתפשט הדבר לסביבותינו, וכך עלתה בידינו בעוונותנו הרבים.
דיבורים מתוקים
ורציתי להרחיב הדיבור ולטייל באריכות, אך מחמת הדמעות אשר נזכרתי פרידתך ממני לא יכלתי לדבר. אך בקשתי ממך לחזור על דברי מוסר שלי שאמרתי לך כמה פעמים, ולהיות תמיד על רעיונך ולהגות בהם ולדקדק בהם בודאי תמצא בכל דבור ודבור כמה מיני מתיקות, כי לא דבר ריק הוא מה שאמרתי לך. כי השם יודע שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל אם יהי' רצון השם, ולהיות עמך ביחד, אך אין הזמן מסכים לזה. וגם אל ירע בעיניך על אשר לא שלחתי לך מעות, כי מחמת בגידת הזמן אשר היה עמדי, מחמת דֶבֶר ורעב וכמה טפלי דתליה בי במשפחתנו לפרנס ולכלכל אותם, חוץ משאר עניי ישראל, ותתום הכסף ולא נשאר בלתי אם גויתינו, ואי״ה כי ירחיב ה' וכו׳ אזי בודאי וכו':
מעלתו של ה"דגל מחנה אפרים"
וגם נכדי החתן החשוב כמר אפרים [לימים בעל ה"דגל מחנה אפרים"] עלוי גדול בתכלית הלימוד, בודאי אם יהיה שעת הכושר מה ראוי הי' לבא בעצמך לכאן ולראות וליראות עמי פנים אל פנים ולשמוח בשמחתינו כאשר הבטיח אותי: גם בקשתי מאוד ומאוד, אודות מחותני הרב המפורסם החסיד מורנו יוסף כ״ץ עובד ה' [בעל ה"תולדות", השליח להולכת האגרת לארץ הקודש] לקרבו [לר' גרשון] אותו בשתי ידים ובכל מיני הנייחא, כי מעשיו רצוים לפני ה' יתברך וכל מעשיו לשם שמים, וגם לכתוב בעדו להגבירים לעשות לו הספקה טובה, ולתמכו אותו ישיבה שיש בה סמיכה, כי בודאי יהיה לך לנחת אם יהיה אתך עמך במחיצתך. כה דברי אהובך גיסך המצפה לראותך פנים אלא פנים ומתפלל בעד אריכות ימיך ואשתך ויוצאי חלציכם ודורש שלומכם כל הימים לרבות הלילות לאורך ימים טובים אמן סלה:
ישראל במוהר"ר אליעזר בעש״ט מק״ק מעזבוז
ביאור באגרת
שאלת רב מקובל שעסק בתורת הסוד בביאור אגרת הקודש של הבעש"ט ומענה המשיח שיבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
אני מסתפק בענין מה שאמר לו משיח לרבינו הקדוש והטהור נורא הבעש״ט זצוק"ל זי״ע ועכי״א, בענין "יפוצו מעינותיך חוצה״, אם יוצאים בזה בלימוד חסידות גרידא, כי לפי הנראה מלשונו הוא שצריך להגיע למדרגת היחודים ועליית נשמה, ולזה הרי אי אפשר להגיע זולת על ידי לימוד רזי תורה בקבלה בהעמקה וידיעת השמות, ולפי״ז אינם יוצאים בלימוד חסידות גרידא.
ואולי אלה שהם לומדים סתרי תורה בלי ההבנה שבתורת החסידות הם מקיימים את ה׳יפוצו׳ יותר מאלה שלומדים חסידות לבד, ובפרט אם לומדים גם שאר ספרי קדש כגון ספרי הרמח״ל זצוק"ל זיע״א, והגר״א והגר״ח מואלוז׳ין, וכדומה שגם הם מפיצים הרבה אורה באמונה, באהבה, ביראה ובדבקות, ואם כן גם העוסקים בספרים אלה מקיימים את ה'יפוצו׳ והכל הולך אל מקום אחד ו׳ישרים דרכי ד׳ וצדיקים ילכו בם', ו'מיניה ומיניה אתקלס עילאה'.
"מעינותך דהבעש"ט דוקא"
נוסח המענה שהכין הרבי לענות לשואל (מתוך ארכיון "ספריית ליובאוויטש") לעת עתה לא נתפרסמה הנוסח הסופי של האגרת [בתוספת כותרות, פיסוק וחצאי ריבוע]
שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ״ב סיון והקודמו, בו מסיים במה שכתוב באגרת הקודש הידוע של מורנו הבעש"ט, אשר שאל את פי משיח, "אימתי קאתי מר", והשיב "בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה וכו׳" ושואל:
הפצת החסידות ויחוד יחודים - ב' ענינים
א) אם יוצאים בזה בלימוד גרידא, ואפשר שצריך להגיע למדריגת היחודים עליונים ועליית נשמה וכו׳. והנה ענין זה, עשיית יחודים ועליית נשמה כתוב אודותם בהמשך הדברים בפירוש, שמזה מוכח שלא זהו הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה".
- הפצה החסידות בפועל ממש ורק אח"כ סגולות ליחוד יחודים
ב) ואולי קושיתו, שאפשר שגם עשיית היחודים מוכרח הוא. והנה אפילו אם תרצה לומר שכן הוא, הרי אגרת קדושה זו מוכיחה שהקדמה לעשיית היחודים היא "הפצת המעינות", ואם כן פשוט, שאיך שלא נפרש, מוכרחת ה"הפצה", אבל באמת, פירוש זה גם כן מושלל מהמשך האגרת שכתוב שם וזה לשונו: "והי׳ לי צער גדול כי מתי זה אפשר להיות, אך מזה שלמדתי סגולות וכו׳ נתקררה דעתי וחשבתי אפשר שעי״ז יוכלו כו' גם אנשי גילי לעליית נשמות וילמדו וישיגו כמו אני", זאת אומרת שישנה סגולה בכדי להגיע למעלת עליית נשמה, אבל לא נזכרה שם סגולה בהנוגע להפצת המעינות.
הסגולה ל"אתי מר" היא דוקא על ידי הפצת תורת הבעש"ט
ג) עוד שואל, אפשר די כשלומדים כגון ספרי הרמח״ל וכו׳ שגם הם מפיצים הרבה אור וכו׳. ולפלא גם קא סלקא דעתך בזה, שהרי ברור אומרת האגרת, "בעת שיתפרסם לימודך כו׳ מעיינותיך כו׳" והדברים מופנים אל הבעש״ט, משא״כ בהנוגע לספרים שאינם מחלק תורה זו, והרי כמה חלקים בתורה ועל דרך החילוק בנגלה, אשר פסק דין בהלכות מלכים נמצא בהלכות מלכים ופסק דין בהלכות טריפות נמצא הענין בהלכות טריפות ותלמוד מביא לידי מעשה, שהלימוד בהלכות טריפות נשמרים על ידי זה מענינים אלו, והלימוד בהלכות מלכים מביא לענינים אלו. [וע"י לימוד תורת החסידות באים "לידי מעשה" ביאת משיח "אתי מר"]. ויהי רצון שכפי סגנון מכתבו, הרי באם יסור הספק בכוונת אגרת הקודש הנ״ל, מובן שצריך למלאות כל האמור בו, הרי כיון שכנ״ל בטל הספק הרי במרץ הכי גדול כגודל הענין "דאימתי אתי מר", יתעסק בעצמו וישפיע בכל מקום שידו מגעת להפצת המעיינות באופן דהלוך ומוסיף והלוך ואור עד אשר יקוים היעוד "דלילה כיום יאיר". בברכה לבשורות טובות.