תק"ס

שנת ה'תק"ס חלה ב30/9/1799-19/9/1800 למניינם. גם אחרי השחרור מהמאסר הראשון לא שקטו מתנגדי ווילנא, והוסיפו למסור מלשינויות נוספות, הן נגד רבינו הזקן והן נגד תנועת החסידים בכלל. בתחלת חורף תק"ס הגישו מלשינות נוספת אל הקיסר להרשות לחסל את התנועה החסידית.

• כ' בכסלו תק"ס: הגנרל-פרוקורור משיב אל מושל ליטא, שבהתאם להוראת הקיסר חייבים להניח לתנועה החסידית להתקיים.

• ח' בשבט תק"ס: מושל ליטא מודיע אל המשטרה הווילנאית על הוראת הקיסר כי חייבים להניח לתנועה החסידית להתקיים.

• י' באייר תק"ס: מתנגד בשם אביגדור, מי ששימש רב בפינסק וכעת גר בווילנא, מגיש אל הקיסר מלשינות ארוכה נגד רבינו הזקן ונגד שיטת החסידות בכלל. במלשינות הזאת מרבה להקשות על הדברים האמורים ב"צוואת הריב"ש", ומסיק מכך שתנועת החסידות היא המשך לשבתי-צבי. מתלונן על אשר החסידים הביאו לפיטורו מרבנות פינסק, אשר קנה בכסף מלא אחרי שגורש משם הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב. בסוף חוזר שוב לתוכן המלשינות הראשונה (של שנת תקנ"ט), ומסכם אשר רבינו הזקן שולח מעות לארץ הקודש כדי לסייע לממשלת תורכיה.

• כ"ו בסיון תק"ס: הגנרל-פרוקורור מודיע בכמה מכתבים אל מושל ליטא ואל התובע הכללי של ליטא, את הוראת הקיסר לברר את טיבן של התביעות בהלשנה. המושל והתובע הכללי של ליטא העבירו את התיק לבירור במינסק, שאליה שייכת עיר פינסק.

• ב' במנחם אב תק"ס: אחרי קבלת תוצאות הבירורים, כותב מושל ליטא אל הגנרל-פרוקורור, שאין יסוד להאשמותיו ותביעותיו של אביגדור.

• כ' במנחם אב תק"ס: מושל ליטא כותב לו שוב, מה שהעלה הוא עצמו בחקירותיו. מספר את כל פרטי המלשינות והמאסר הראשון, ואשר אחרי החקירות לא מצא הקיסר שום שמץ בדרכי החסידים והורה להוציאם לחירות.

נפטרו

• ב' שבט תק"ס נפטר הרה"ק משולם זוסיא מאניפולי.