אהרן מסטרשלה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

דף השער של ספר שערי היחוד והאמונה

רבי אהרן סג"ל הורוביץ הלוי (או אהרן מסטרשלה), (נולד בתקכ"ו בערך ונסתלק בשמיני עצרת תקפ"ט) היה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, לאחר הסתלקותו פתח חצר נפרדת עקב חילוקי דעות עם אדמו"ר האמצעי וייסד את חסידות סטרשלה.

הרבי כתב עליו את התואר: "תלמידו הגדול של רבנו הזקן הרה”ג והרה”ח וכו' וכו' מוהר”ר אהרן הלוי מסטאראשעלי".

תולדות חייו

רבי אהרן נולד לאביו ר' משה (דור שביעי לשל"ה) באוסבה שברוסיה הלבנה, כבר בילדותו מאס במשחקי בני גילו והתמסר לתורה ולעבודה, עוד בשנות בחרותו התקשר לאדמו"ר הזקן ונעשה כבן בית אצלו ומגדולי תלמדיו, אדמו"ר הזקן אף הטיל עליו את הדרכת בנו אדמו"ר האמצעי והדרכת חסידים רבים.

נולד בערך בשנת תקכ"ו בעיר אורשע מחוז מוהילוב, לאביו הרה"ג ר' משה, דור שביעי בן אחר בן לרבנו בעל השל"ה הק'. על אביו ר' משה מסופר שעמד בנסיון עד כדי מסירות נפש ויסורים נוראים, ולכן זכה לברכתו של הרה"ק ר' ליב שרה'ס שיזכה לבן שיאיר את העולם. עוד אמרו עליו . שאמרו גדולי ישראל שבדורו שלא נפגם אצלו צלם האלוקים.

כבר במעללי ימי נעוריו התנכר הנער במאסו חמודות העולם ושם בתורת ה' חפצו בשקידה נפלאה, ובגיל י"ג כבר היה בקי בכתבי האריז"ל נוסף על בקיאותו ורוב חכמתו בתורת הנגלה. כאשר אדמו"ר הזקן היה בראשית דרכו בהפצת תורת חב"ד. התקרב אליו ושתה בצמא את דברי קדשו. למרות שהיה עדיין רך בשנים

אדמו"ר הזקן חבבו וקרבו מאד וגדלו בתוך ביתו כאחד מבניו, ולא זזה ידו מתוך ידו כמעט שלושים שנה כפי שכותב ר"א "כי קרוב לשלושים שנה שנתאבקתי בעפר רגליו . ושמשתי לפניו... ולא קבלתי מרב אחר זולתו"

כבר בימי נעוריו התפרסם כעילוי וגם כאשר נהג בנשיאות לא חדל להשיב תשובות בהלכה. ב'ליקוטים' אשר בספר 'עבודת הלוי' התפרסמו אחרי מותו תשובות ממנו בכל מכמני התורה, בעניני כתיבת סת"ם, תערובות חמץ בפסח, שחיטה, מקוואות, גיטין וקדושין ועוד. בתשובותיו הוא מגלה בקיאות וחריפות. ובפלפול רב יורד לעומקה של הלכה בהחלטיות ותקיפות. כך לדוגמה אנו רואים בענין שו"ב שידיו מרתתות לפעמים והקהל רצו להסירו הוא פוסק שאם ידיו אינן מרתתות תמיד, הוא נאמן לומר שידיו לא רתתו בשחיטה וכותב: "מי יתן לי מבשר השחיטה הזאת ואיכול משופרא דשופרא"

בצל אדמו"ר הזקן

מסופר שכאשר נכנס פעם ראשונה לאדמו"ר הזקן כתב לו פ"נ: הנפש השפלה באמת איך תדבק באין סוף המוחלט. ואדמו"ר הזקן אמר על זה, שיונגרמאן צעיר שאל דבר שזקני החסידים לא שאל.

וכשהשתחרר אדמו"ר הזקן בפעם הב' וקבע דירתו בלאדי קבע גם הוא דירתו שם, עם כל בני ביתו, וקנה לושם בית ודר שם ערך שמונה שנים, .

תלמיד מובהק היה רבי אהרן לרבו הגדול וספג בתוכו בשלימות את משנתו ואף כל אופיו. דבר זה ניכר בתורתו ובעבודתו.

ידוע שדרך עבודתו של אדמו"ר הזקן ואמירת הדא"ח שלו היה מבהיל מאד, וכל העומדים היו לחרדת אלוקים. וכשהיה מתפלל בציבור היה מרעיש עולמות ומכה בידיו בכותל עד שהיה נוזל דם מידיו, והוא לא היה מרגיש כלל 30 ...". "ודרכו היה כשהיה בא להתפעלות עצומה הי' מתגולל על הארץ וצועק בקול" באופן זה בקול רם ובהתפעלות כפי שעולה מאגרות הקודש הרבים, בהן דורש רבנו מחסידיו לברך בשמו במקהלות בקולי קולות מקרב איש ולב עמוק וכל עצמותי . תאמרנה" כמו כן אנו גם רואים את רבנו דוחה את טענת המתנגדים שאומרים שהתפלה צריכה להיות "בלי שום תנועה והרמת קול כמלאכי עליון", וכותב שעבודה באופן זה, היא רק של מלאכי עליון שהגיעו "למדרגה העליונה אשר אין למעלה הימנה. כמ"ש בעמדם תרפינה", וכן נהג תלמדו רבי אהרן.

בשערי ספריו נדפס כי למד אצלו ושמשו למעלה משלושים שנה, וכן שהיה מתייגע בתעצומות-נפש להבין כל קטע קטן שהיה אומר ודורש במאמריו במצות אדמו"ר הזקן אף היה משיב על מכתבים משמו.

כאשר נאסר אדמו"ר הזקן אסף הסתובב לאסוף כסף לפעול לשחרורו אצל השלטונות. וקיבץ מאה אלף רובל כסף

בעת נשיאותו של אדמו"ר הזקן הופקד רבי אהרן על ידי אדמו"ר הזקן להדרכת החסידים המבוגרים, ואדמו"ר האמצעי היה מופקד על הדרכת החסידים הצעירים. שכן, רבי אהרן היה מבוגר מאדמו"ר האמצעי בכעשר שנים.

במשך תקופה היה ידיד נפש של אדמו"ר האמצעי, ולמד עמו בצוותא פעמים רבות. והיו קוראים זה לזה אחים. מסופר כי הם היו מתהלכים ברחובות העיר כאשר הם שלובי-זרוע ומדברים בעומק דברי אדמו"ר הזקן, בידידות ואחווה ואהבה רבה.

בשנותיו האחרונות של אדמו"ר הזקן החלו חיכוכים בין רבי אהרן לבין רבי יהודה לייב מינוביץ' (אחיו של אדמו"ר הזקן) עקב העובדה שרבי אהרן נהג לחזור דברי חסידות בשילוב הסברים משלו ואילו המהרי"ל זלזל בדרך זו והקפיד לחזור את המאמרים בדיוק רב וללא הסבר, בשלב מסוים הורה לו אדמו"ר הזקן לעזוב את ליאדי ולא הרשה לו לחזור במשך כשלוש שנים ומאז הגיע רק לעתים רחוקות ולפרקים קצרים, בתקופה זו התגורר בעיירה ארשע. עזיבתו גרמה צער רב לאדמו"ר הזקן, בזמנים הללו החלו להתגלות חילוקי דעות בין רבי אהרן לבין אדמו"ר האמצעי שגרמו למחלוקת לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן.

כ'חוזר' וכמשפיע

אחד הדברים המאפיינים את שיטת חב"ד היה שעיקר החסידות התמקד באמירת תורה ארוכה ועיונית וחזרתה והפנמתה על ידי החסידים, המכונה חוזר, שחוזר על דברי תורתו של האדמו"ר בכדי שהחסידים יעיינו ויבינו את עומק משמעותה, תפקיד זה הינו חשוב מאד בחסידות חב"ד והיה קיים אצל כל האדמורי"ם, ראשית תפקיד זה התחיל כנראה בעיקר אצל אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הר"א שהם היו ממונים ללמד ולמסור את תורת רבם אדמו"ר הזקן לחסידים חדשים וגם ישנים שאך זה התקרבו לחסידות בכלל ולחסידות חב"ד במיוחד.

אולם בעוד החוזר המצוי היה בעיקר רק חוזר על דברי הרב בפני השומעים, הרי ר"א ואדמו"ר האמצעי, 'החוזרים הראשונים', היו למעלה מזה, הם היו מוסיפים ומבארים את . דברי הרב בביאורים ופירושים משלהם

כמו כן שימשו שניהם יחדיו כ"משפיעים" (גם זה תפקיד חבד"י וותיק שכנראה התייסד עם מינויים של הר"א ואדמו"ר האמצעי) שהדריכו וחינכו את עדת חסידי חב"ד, חדשים . וותיקים שבאו להתדפק על דלתות אדמו"ר הזקן 15 עדות לכך אנו רואים בתקנות ליאזני שקבע אדמו"ר הזקן שמי שלא יביא העדאה כתובה וחתומה בתרין עדים כשרים ונאמנים... שזה האיש נזהר כנ"ל שלא ישיח שיחה קודם התפלות לעולם, וגם נזהר בקביעות להתחיל הודו עם עשרה הראשונים ביחד, אז, כשיבוא למחננו, בודאי לא יניחוהו לכנוס תוך הנכנסים אל 16 . כלומר שיש להם תפקיד כפול א) של מבארי החסידות "˙„ÈÒÁ„ ÈÏÈÓ ¯ שאמר אדמו"ר הזקן לחסידים, ב) וכמו כן להדריכם ב"מילי דחסידות". פעמים אף דרש חסידות ברבים בחיי אדמו"ר הזקן 17 . ולמעשה זה היה עיסוקו במשך כמעט שלושים שנה, שדלה השקה וביאר את תורת רבו לאחרים.

אך לא ידוע אם רבי אהרן גם שימש ככותב רשמי, אך בכל זאת מצינו שהוא גם העתיק מדברי אדמו"ר הזקן על הכתב ורבים מאמרי רבנו נרשמו על ידו.

מסופר שרבי נחמן מברסלב סיפרו לתלמדו רבי נתן "על תלמיד אחד של הרה"ק בעל התניא שאמר במשך שמונה שעות תורה על ענין אחד ששמע מרבו", ולפי הנראה התכוון על רבי אהרן.

כהונתו

לפי אחת המסורות קיבל את ברכת רבינו בעזיבתו: "ואדמו"ר הזקן סמך את ידיו עליו ויתן לו שלוש חליפות שמלות לבנות 48 וישלחהו למקום הולדתו ושמה החל להראות זרוע קדשו" 49 , אולם הפילוג ממש והמחלוקת פרצו אחרי הסתלקות אדמו"ר הזקן.

ידוע ששיטת חב"ד היא שהעיקר היא תורת חב"ד ולא להסתמך על האדמו"ר. בניגוד לגישת החסידות הכללית שדרשה צדיק באמונתו יְחַיֶה (דהיינו שהרבי הוא שנותן חיות והתלהבות לחסיד, והעיקר הוא הדביקות ברבי ולא לימוד תורתו), שיטת חב"ד גרסה צדיק באמונתו יִחיֶה, כלומר שהחסיד אינו מסתמך על הצדיק, אלא עיקר עבודתו הוא בכח עצמו על ידי התבוננות בתורת הרבי. ומכיון שניתנה רשות לחסיד ללמוד את תורת הרבי ולחדש חידושים עצמאיים, הרי היה מקום בחב"ד ליצור חציצה, דקה מן הדק, בין תורה עצמאית לבין מרות האדמו"ר.

כלומר, מכיון שיש רשות לדרוש במקום הרב ולהשפיע תחת חסות הרב, נוצרה כאן שאלה על הגבול הדק כחוט השערה, אך רב משמעי בין עצמאות של עיון התורה לבין קבלת מרות האדמו"ר; או בצורה בוטה יותר - בין לראות את הרבי במרכז ואת התורה רק כאחת מגילויו, או שהתורה היא המרכז והרבי היא רק מגלה אותה? אצל רבי אהרן, למרות שבחיצוניותו היתה עבודתו דומה להפליא לעבודת אדמו"ר הזקן כפי שתיארנו לעיל, בכל זאת בהתאם לשיטת חב"ד האמורה, הוא הי' סבור שעיקר העיקרים בחב"ד היא תורת הרב ועל החסידים להתרכז בתורתו ולא כל כך בקבלת מרותו. אולם מאידך, אדמו"ר האמצעי, למרות שבחיצוניות היתה צורת עבודתו שונה מאביו אדמו"ר הזקן, בכל זאת סבר שלמרות שאכן תורת חב"ד מדגישה את התורה כעיקר גדול, הרי עדיין הכל זקוק להיות מוגבל ומדוד לפי אמת המדה של האדמו"ר, וההתקשרות אליו . היא העיקר הגדול

הבדל זה, שהוא עדין ודק כחוט השערה, שהרי פשיטא שאצל ר' אהרן היה אדמו"ר הזקן נשמת אפו ואור חייו והיה קשור אליו בכל כחות נפשו, הורגש קצת בסוף ימי אדמו"ר הזקן, אך התבלט והגיע לידי התממשות אחרי הסתלקותו, כאשר טען שאין כאן המשכיות של אדמו"רות אלא העיקר הוא ההמשך של תורת חב"ד ועבודת ה' על פי דרכה.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, כתב לו רבי יהודה לייב מינוביץ' (אחיו של אדמו"ר הזקן), מכתב חריף בנגלה שאסור לו להרות.

בתורתיו ביאר את תורת אדמו"ר הזקן כדרכו, ובין היתר הוסיף לבאר ענינים שהיו חסירים ביאורם בתורת אדמו"ר הזקן כג

בהערות לשם הספר שנמצא בהוספות לתניא ונערך על ידי הרבי נכתב: תלמידו הגדול של רבנו הזקן הרה”ג והרה”ח וכו' וכו' מוהר”ר אהרן הלוי מסטאראשעלי כותב בהקדמתו לספרו – שלו – שערי היחוד והאמונה: שער היחוד והאמונה . . לא הספיק הזמן בידו להשלימו כפי כוונתו ורצונו הקדוש.

ובספרו של ר' אהרן שער היחוד והאמונה עוסק לבאר המשך הענינים של שער היחוד של אדמו"ר הזקן. פעם התבתטא הרבי, שעד ידי ביאור תלמידי אדמו"ר הזקן הושלם מה שהי' חסר בספר התניא {{הערה|[למצא המקור]]

רבי יחזקאל מדרויא ורבי משה וילנקין עבורו לרבי אהרן ועל זה קיבלו קפידה מאדמו"ר האמצעי, שר' יחזקאל איבד את המוחין שלו, ור' משה הפסיד את רכושו ועוד. ,{{הערה|[רשימת היומן, עמוד ?]]

כשאדמו"ר האמצעי נאסר, נאסר גם הוא.

- נראה לי טעות וערבוב עם ר' יחזקאל הנ"ל. לאחר פטירתו של אדמו"ר הזקן, הוא התנגד לנשיאותו של אדמו"ר האמצעי, ועקב כך, ניטלו ממנו המוחין שלו[1].

מתלמדיו המפורסמים

רבי יחזקאל מדרויא

רבי אברהם שיינעס - חתן אדמו"ר הזקן

רבותנו נשאינו

אף שסלל לעצמו דרך שלא תחת אדמו"ר האמצעי, רבותנו נשאינו הזכירו אותו לעיתים,

אדמו"ר הצמח צדק אמר עלי "אצלו היה התפעלות אלקי וגם הלא הוא ה' לו מסירות נפש רב על רבינו",{{הערה|[בית רבי בערכו בהערה ד]]

הרבי חיבב את תורתו בכמה ענינים, ולדוגמא והביטוי שנמצא בלשון הרבי שהכח האלקי "לא סר לרגע" מקורו בכתביו

ואף התבטא כמה פעמים שצריך להדפיס את ספריו.

בהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך ב' עמ' 113) דיבר הרבי על עניין הצדקה. בין הדברים אמר שבנושא ה'מעמד' ישנו מיעוט איגרות של רבותינו נשיאינו, איגרות שכתב אדמו"ר הזקן אודות המעמדות עבור רבותינו שבארץ-הקודש ומהם שנדפסו וגם ישנן שלא נדפסו; איגרות של כ"ק מו"ח אדמו"ר [מהוריי"צ]. אמנם, ציין הרבי, "ישנה איגרת מר' אהר'לע סטראשעלער, המבאר את עניין המעמד".

דברי הרבי מכוונים ככל הנראה למכתבו של הרה"ק ר' אהרן הנדפס בספרו 'עבודת הלוי' (חלק הליקוטים יג, ג), שם מבואר רוב הטוב ונועם הוי' הנמשכים על-ידי הנתינה [ונעתק משם בספר 'מגדל עוז' (כפ"ח תש"מ) עמ' שכט – שלא].

עוד בחיי אדמו"ר הזקן כתב הרה"ק הנ"ל שתי אגרות בנושא הנ"ל [נעתקו במגדל עז שם עמ' שכז-ט; ועמ' שלא-שלג]. בראשונה הוא כותב כי קליטת דברי הרב בפנימיות אפשרית רק על-ידי הנתינה שהיא הממוצעת להתקשרות ולקבלת החיוניות מהרב ("ולא כמו אותן המדמין התקשרות הצדיקים מחמת שאוהב אותן בלבד"). בשנייה ישנו דגש על עניין השמחה החייבת לשרות במעשה המצוות בכלל, ובפרט בנתינה זו "אשר יסודתו בהררי קודש ומוסד ושורש לכל עבודתו בקודש", ועד אשר מרוממתו "להתאחד נפשו עם אור-אין-סוף חיי החיים ברוך-הוא".

וראה ערך מורחב על דרכו חסידות חב"ד - סטרשלה

לאחר ההסתלקות

לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן התפתחה מחלוקת עזה בינו לבין ממלא מקומו של אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי. ר' אהרון ראה עצמו כממשיך דרכו וממלא מקומו של אדמו"ר הזקן ופתח את חצרו בעיירה סטרשלה והחל לנהוג במנהגי אדמו"רות. מרבית החסידים הלכו אחר אדמו"ר האמצעי אך היו רבים הלכו גם אחרי רבי אהרן.

עיקר המחלוקת ניטשה ביניהם ביחס לדרך בעבודת התפילה - ר' אהרן היה עובד ה' בעל התפעלות גדולה והתלהבות עצומה שהתבטאה כלפי חוץ בתנועות ותפילה בצעקות. ואילו אצל אדמו"ר האמצעי כלל לא ניכרה ההתפעלות החוצה. גם בספרו שערי היחוד והאמונה ניתן לראות את דרכו המשלבת את העבודה השכלית עם העבודה בהתפעלות וברגש.

בעת כהונתו כאדמו"ר כתב ביאורים בתורת החסידות המתאפיינים בסגנון פשוט ובהיר, בעיקר על ספר התניא לרבינו הזקן, על אף עיסוקם בעיקר בנושאים מופשטים: אמונה באחדות ה', אהבת ה' ויראת ה'. ספרים אלו מבארים את תורת אדמו"ר הזקן, ומבטאים עמקות עצומה בתורת החסידות בכלל ושל אדמו"ר הזקן בפרט.

לאחר פטירתו של ר' אהרן עלה בנו רבי חיים רפאל כממשיכו לנשיאות, אולם לאחר שלא האריך ימים על ממלכתו חזרו רוב חסידיו לחסידות חב"ד, מיעוטם המשיכו ללמוד את תורתו של רבי אהרן וללכת בדרכיו ללא רבי ומנהיג.

מצבתו

מצבתו של רבי אהרן

בחודש טבת תשע"א נתגלה שבכפר "סטראשעלע" מקום קבורתו, וזאת עפ"י עדות זקני הכפר "שבמקום זה קבור רב גדול שהיו באים הרבה להתפלל אצלו" עפ"י הדברים האלו הוקמה על ציונו מצבה חדשה.

ספריו

• שערי היחוד והאמונה - ביאור על שער היחוד והאמונהשקלוב תק"פ.
• שערי העבודה - ביאור על ספר התניא.
• עבודת הלוי - דרושים על פרשיות השבוע שאמר, ונכתבו על ידי תלמידיו. לבוב, תר"ב-תרכ"ו.
• הגדה של פסח עם פירוש סוד קדושים, מאת בעל התניא ור' אהרן, קניגסברג (ייתכן שנדפס בוורשה), תרכ"ו.
• שער התפילה - מבאר את עניין התפילה.

במשך שנים, לא נדפסו ספריו מעבר למהדורותיהם הראשונות או בסמוך לכך, והפכו לנדירים. בשנות המ"מים, הודפסו והופצו ספריו במהדורות נוספות, על ידי רבי אברהם משה קרויס מחסידי תולדות אהרן.

במספר הזדמנויות בסעודות החג בבית אדמו"ר הריי"צ, העיר הרש"ג בפני הרבי כי ספרי ר' אהרן לא הודפסו זמן רב ואזלו מן השוק, הרבי הגיב על כך ואמר:"אילו היו לי חסידים ברי-סמכא שאפשר לסמוך עליהם – הייתי מדפיסם!" והמשיך:"למרות שיש מי שטוען שאין כסף – למטרה כזו הייתי משיג כסף ומוציאם-לאור!". ובהזדמנות נוספת העיר הרש"ג כי כתבי ר' אהרן הולכים לאיבוד, והרבי הוסיף כי דרושיו על פרשיות השבוע אינם מסודרות, ומן הראוי לעורכם לפני הבאתם לדפוס, ואמר:"באמת מן הראוי היה להוציאם-לאור, אם חסידים יקחו על עצמם את האחריות!".

ניגוניו

• ניגון הגדול לר' אהרן מסטרשלע.
• ניגון מיוחס לר' אהרן מסטרשלע.

ראו גם

• אדמו"ר הזקן
• אדמו"ר האמצעי
• חב"ד סטרשלה

קישורים חיצוניים

רבי אהרן מסטרשלה, ‏שער התפילה, באתר HebrewBooks

• "הרה"ק ר' אהרן מסטראַשעלע" - מאמר מאת הרב מרדכי מנשה לאופר.

הקודם: חסידות חב"ד

אדמו"רי סטרשלה תקכ"ו - כ"ב תשרי תקפ"ט

הבא: האדמו"ר רבי חיים רפאל מסטרשלה