תורת הקבלה

הקַבָּלָה היא חלק הסוד שבתורה, ומכונה גם תורת הסוד, תורת הנסתר או פנימיות התורה. תורת הקבלה עוסקת ביחס שבין הקב"ה לעולם, בסדר השתלשלות העולמות הרוחניים, הספירות והמלאכים, וכן מפרשת את משמעותם הפנימית של פסוקי התורה ושל המצוות. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים. בין היתר ניכרת השפעת הקבלה בהלכות, מנהגים ובנוסח התפילה של רוב חוגי היהדות, וכן על תנועת ותורת החסידות, ספרות המוסר ועוד.

לאורך הדורות תורת הקבלה נלמדה על ידי בודדים, ורוב ציבור לומדי התורה לא עסק בה. ישנן הסתייגויות רבות, הן בהלכה והן בתורת הקבלה עצמה, על לימוד תורה זו לאלו שבדרגתם הרוחנית אינם ראויים לכך. העיסוק בקבלה הפך לנפוץ יותר בתקופת האר"י, שכתב: "דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה".

תורת החסידות שהתגלתה על ידי הבעל שם טוב כוללת בתוכה יסודות רבים מתורת הקבלה, וקטעים רבים במאמרי החסידות מבארים ענינים קבליים. עם זאת, נשיאי החסידות לא עודדו לימוד שיטתי של הקבלה לרבים, אלא הסבירו שבלימוד החסידות יוצאים גם ידי חובת לימוד הקבלה, ואדרבה, לימוד זה הוא המבטיח שלא יטעה הלומד בהבנת מושגי הקבלה.

תולדות תורת הקבלה

במשך הדורות עברה תורת הקבלה, כשמה, בקבלה איש מפי איש. רבים מגדולי ישראל ידעו אותה, אם כי לא על כולם ידוע לנו, שכן העיסוק בענינים אלו נשמר בחשאי. הספר הראשון הידוע לנו בתורת הקבלה הוא ספר יצירה, המיוחס לאברהם אבינו (אם כי ייתכן שהועלה על הכתב בדורות מאוחרים יותר). בין הנביאים ישנן נבואות המתארות את כבוד ה' ושייכות לחלק הסוד שבתורה, בספרי הנביאים ישעיה ויחזקאל, ונקראות בשם מעשה מרכבה. חז"ל הטילו הגבלות חמורות על העיסוק בסודות אלו, וגם בין התנאים והאמוראים לא כולם עסקו בהם.

בתקופת התנאים

היו כמה תנאים שנודעו בעיסוק בתורת הסוד. ביניהם רבי נחוניא בן הקנה, שלו מיוחסים מספר חיבורים בתורת הסוד: ספר הקנה, ספר הבהיר, ספר הפליאה וספר התמונה; וכן רבי ישמעאל ורבי עקיבא, שלהם מיוחסים פרקי היכלות ועוד. המרכזי מבין התנאים שעסקו בתורת הסוד הוא רבי שמעון בר יוחאי, שיחד עם בנו רבי אלעזר ושאר התנאים מחבורתו חיבר את ספר הזוהר. ספר זה היה גנוז במשך למעלה מאלף שנה (אם כי ייתכן שחלק מהגאונים והראשונים הכירו אותו), והתגלה במאה הראשונה לאלף השישי על ידי המקובל רבי משה די ליאון. מאז פירסומו הפך הספר לספר יסוד של תורת הקבלה, ורבים מכתבי הקבלה מבוססים עליו.

בתקופת הראשונים

בסוף תקופת הגאונים ידוע על רבי אהרון שבן שמואל הנשיא, מחכמי בבל שהיגר לאיטליה, והעביר את תורת הסוד לאיטליה. רבי משה בן קלונימוס קיבל ממנו את סודות הקבלה, ולאחר שמשפחתו, משפחת קלונימוס, עברה מאיטליה לאשכנז - נוצרה מסורת של העברת תורת הסוד בין חכמי אשכנז, עד לרבי שמואל החסיד ובנו יהודה החסיד, וכן רבי אלעזר מגרמייזא בעל "הרוקח", שהקימו חוג "חסידים" שעסקו בתורה זו (מכונים כיום "חסידי אשכנז").

חוג נוסף של מקובלים בתקופת הראשונים היה בפרובנס. ביניהם מפורסם רבי אברהם בן דוד מפושקירה (הראב"ד בעל ההשגות), שהעביר את תורה זו לבנו המקובל רבי יצחק סגי נהור. דרך רבי יצחק, שעבר לספרד, עברה תורת הקבלה גם לשם, ורבים מגדולי ספרד עסקו בחכמה זו. המפורסם שבהם היה הרמב"ן, וכן רבינו בחיי בן אשר, רבי פרץ הכהן מחבר "מערכת האלקות", הרשב"א ועוד.

אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב באחד מהשיעורים שלמד עמו במורה נבוכים, שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו הבעל שם טוב, שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת (אפילו ברמז, כמו רש"י), הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמז.

מקובלי צפת

תורת הקבלה זכתה לעיסוק נרחב בין חכמי צפת בתקופת המאה הרביעית של האלף השישי (ה'ש). בין המפורסמים שבהם היו רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ והרדב"ז. באותה תקופה חי ופעל רבי משה קורדובירו שלימד תלמידים רבים את תורת הקבלה, ושיטתו בקבלה, שהופיעה בעיקר בספרו הגדול פרדס רמונים, התקבלה על המקובלים והשפיעה רבות על הקבלה עד היום.

ההשפעה הגדולה ביותר על השתלשלות הקבלה היתה לרבי יצחק לוריא, האר"י, שעלה ממצרים לצפת בשנת ה'ש"ל ובמשך השנתיים שעד הסתלקותו בשנת ה'של"ב העמיד חבורת תלמידים (שנקראו "גורי האר"י") להם העביר את סודותיו. אחרי הסתלקותו ערך וסידר את תורתו גדול תלמידיו, רבי חיים ויטאל, שהוא הכותב העיקרי של כתבי האריז"ל. שיטת האר"י בקבלה התפשטה בכל תפוצות ישראל והפכה לשיטה המרכזית בקבלה עד היום, הן בין המקובלים הספרדים, הן הליטאים והן החסידים.

ההתנגדות לחסידות בעקבות הקבלה

ערך מורחב – התנגדות לחסידות

עם תחילת הפצת תורת החסידות בקרב ההמון, על ידי הבעל שם טוב החלה התנגדות אליה. אחת הסיבות היתה הטענה שהחסידות הינה קבלה, אותה אסור ללמד אלא ליחידי סגולה.

התשובה לטענה זו היא אשר החסידות איננה קבלה, אשר בעיקר מתעסקת בחלק העיוני בלבד של פנימיות התורה, אלא החסידות הינה בעיקר דרך והוראה בעבודת ה'.

בין השאר התנגדו גם כן באופן פרטי לבעל שם טוב עקב עשיית המופתים והניסים שחולל, בטענה שהוא עושה זאת באמצעות שימוש בשמות והשבעת מלאכים. גם על זה התשובה היתה שיכולתו של הבעל שם טוב וצדיקים בכלל שורשה בכוחם בעבודת ה', ולא בשימוש בהשבעות ושמות, על אף שגם בהם היו בקיאים.

לימוד הקבלה לפי שיטת תורת החסידות

שונה היא לימוד תורת הקבלה מתורת הנגלה; שבלימוד רזין דאורייתא אינו משיג רק המציאות מסדר ההשתלשלות ולא המהות. א"כ אינו דומה למשנה ותלמוד שמשיג מהות חכמתו יתברך, ובלימוד ההשתלשלות אינו משיג כלל מהות חכמה זו מהו בחינת אופנים וחיות ושרפים וכל שכן למעלה יותר כו'. אלא רק ידיעת המציאות. ואעפ"כ דבר גדול הוא מאד כיון דא"א להיות בזה השגת המהות. וה"ז כמו שבמקרא אע"פ שא"א להיות ההשגה בבחינת חכמה כיון ששרשה למעלה מהחכמה.

ביסוס תורת החסידות על תורת הקבלה

תורת החסידות גילתה שהגיעה העת ללמד את יסודות תורת הקבלה לכל העם, ולא רק ליחידי סגולה כפי שהיה עד אז.

על פי ההלכה אין ללמוד קבלה אלא "מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות", אולם כבר נפסק לפועל שבזמננו עקבתא דמשיחא "מצוה לגלות זאת החכמה". יתירה מזו, נאמר שמי שאינו לומד פנימיות התורה סופו ליהפך לאפיקורוס. הסיבה לכך היא מצד שני עניינים. א', משום ירידת הדורות, שנהיה צורך ללימוד קבלה לכולם. ב', מצד ההתקרבות לזמן ביאת המשיח שאז יהיה "ומלאה הארץ דעה את ה'", ולכן יש מעין ובדוגמה לחזה כבר בזמן הגלות, אם כי הרבי סבר כי בלימוד תורת החסידות יוצאים גם ידי חובת לימוד תורת הקבלה. עם זאת תורת החסידות אינה סבורה כי יש להשקיע בלימוד הקבלה עצמה, שהיא עדיין נשארה עד היום לימוד שלא כל אחד יכול לגשת אליו ללא הכנה מתאימה, אלא היא מלמדת יסודות ממנה ומפרשת אותם בצורה שכל אחד יכול להבינם, ומבלי לטעות חלילה בנושאים העדינים המוזכרים, אשר טעות בהבנה בהם עלולה לגרום לסטיה חמורה מהאמונה הטהורה.

תורת החסידות גם הביאה את היסודות המופשטים מתורת הקבלה למושגים מובנים, ומתרגמת אותם לעבודת ה' היום יומית, ולא מסתפקת בהשארתם במישור העיוני בלבד. אדרבה, על ידי תורת החסידות יכול כל אחד, גם מי שאינו בעל כשרון ולא זיכך את שכלו כל כך להבין ולתפוס את פנימיות התורה, כי על ידי הסברת הענינים בחסידות באופן של "מבשרי אחזה אלוקה", יכול כל אחד להבין את פנימיות התורה, ובאופן של הבנה והשגה אמיתיים, מה שאין כן בלימוד הקבלה לכשעצמה.

בנוסף, תורת החסידות עוסקת בענינים נעלים יותר מסדר ההשתלשלות שבה עוסקת תורת הקבלה. הרבי הריי"צ סיפר פעם , שהמשפיע הרב שמואל גרונם שמע מר' אברמ'קה ששמע מר' זלמן מקורעניץ (הרב אברהם משולם זלמן לנדא, שהיה סבו) שהוא היה תובע מאדמו"ר הזקן חסידות על חשבון עץ חיים (ושמע פעם) ואמר אדמו"ר הזקן בדביקות, "זלמינקע מאנט ביי מיר חסידות אויף ע"ח, וואס רעדט ע"ח, השתל', און איך ברוך הוא רעד העכער און נאך העכער.. ואמר אדמו"ר.. אז דער רבי פלעגט וועלן הייבין חסידות פלעגט ער זאגן אז קבלה איז שמות און גילויים און חסידות איז נגילה ונשמחה בך, בך אין עצמות". (זלמן דורש ממני שאומר מאמרי חסידות על עץ חיים. במה עוסק עץ חיים? בסדר ההשתלשלות, אך אנו ברוך הוא עוסקים בלמעלה למעלה מסדר ההשתלשלות ואמר: הרבי כשהיה מתחיל את לימוד תורת החסידות, היה אומר שקבלה היא שמות וגילויים של אלקות, אבל חסידות היא בבחינת "נגילה ונשמחה בך", בעצמות ומהות).

עם זאת נמצאו בעבר חסידי חב"ד אשר עסקו רבות בלימוד תורת הקבלה, ידוע במיוחד הגאון החסיד רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי (שכתב ספרים רהי על פי תורת הקבלה ורק בודדים הגיעו לידנו). וכן גם היה ידוע כבקיא בתורת הקבלה: הרב מנחם זאב גרינגלאס, שהיה משפיע ישיבת תות"ל מונטריאול, קנדה, ויבדל לחיים טובים וארוכים הרב יצחק גינזבורג ראש ישיבת עוד יוסף חי.

הקבלה ענינה הסברת העברת השפע האלוקי, הדרגות השונות באלוקות והעולמות הרוחניים, והיא מתחלקת לשני חלקים: קבלה מעשית וקבלה עיונית.

לימוד הקבלה בימינו

אדמו"ר הצמח צדק כותב ששמע מפיו של אדמו"ר הזקן, אשר שמע מפיו של רבו המגיד ממזריטש שהבעל שם טוב אמר שלא ילמדו את חכמת הקבלה (מבלי לימוד תורת החסידות יחד עימה), מפני שמי שהוא מגושם ויבין הדברים כפשוטו ויגשם, יכול לבוא ח"ו לאפיקורסות.

בשנת תש"נ במעמד חלוקת הדולרים עבר לפני הרבי הרב אברהם שמחה אשלג וביקש ממנו לחתום על קול קורא שכל עם ישראל ילמדו את תורת הקבלה ובכך נקרב את הגאולה השלימה. מבוסס על הנאמר בספר הזהר שבספר הזהר יצאו מהגלות ברחמים.

הרבי השיב לו, כי מקובל בחב"ד שחסידות חב"ד בנויה על פי יסודות הקבלה אך בשיטה של חכמה בינה דעת, וממילא מי שלומד תורת חב"ד לומד גם קבלה.

כשהאדמו"ר הכפיל את בקשתו השיב הרבי שבתור נכד של אדמו"ר הזקן אינו יכול לחתום על פתק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב"ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו"ר והביא ראיה מלשון אדמו"ר הזקן שכותב "דברי הבעש"ט לפי קבלת האריז"ל" ומשמע מזה שאינו קבלה ממש. אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו"ר הזקן כותב בפירוש באגרת הקודש אחרת, לא יתכן שסתר את דבריו במקום אחר.

קישורים חיצוניים

• האם יוצאים ידי חובה בלימוד תורת החסידות במקום קבלה? הרבי בשיחה לאדמו"ר מאשלג
• הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י באתר בית חב"ד