אגרות בעל התניא ובני דורו
הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", יצא לאור בשנת תשי"ג, על ידי הרב דוד צבי הילמן.
מבנה הספר
בראש ההקדמה של הספר נכתב שהוא מכיל "בספרזה כונסו כל האגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר'שניאור זלמן מלאדי נ"ע בעל התניא והשולחן-ערוך, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו ע"י בני דורו אליו או אודותיו. ". והוא ספר הראשון שמלקט את אגרות אדמו"ר הזקן שהגיעו לידיו[1].
הספר בנוי בעיקרו ובכללו על הארכיון של הרב ברב"ש[2] נכדו של האדמו"ר ר' שמריה נח מבוברויסק שהגיע לידי הרב הילמן.
בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם[3]. והרבי ישתדל שידפיס החומר שבידו[דרושה הבהרה].
חלק מהדברים שהתכוון להדפיס בחלק שני נדפסו ממקורות שונים בקובץ יגדיל תורה, וחלקם הוא הדפיס בעצמו בקובץ ישורון תחת מדור "אגרות בעל התניא ובני דורו חלק ב".
חלקו האחרון של הספר עוסק בגניזה החרסונית. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית, והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי, והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו בכמה וכמה מכתבים.
הספר נדפס שוב בברוקלין בשנת תשנ"ג
הספר מהווה תשתית לאגרות קודש אדמו"ר הזקן שיצאו בשנים שלאחר מכן[דרוש מקור], וכל האגרות שבו נדפסו לאחר מכן על ידי הרב שלום דובער לוין עם אגרות נוספות רבות, והערות רבות באגרות קודש (אדמו"ר הזקן), כמו שמצויין בשולי הגליון.
ביקורת
ראו גם
קישורים חיצוניים