ביום עשתי עשר תשל"א
ביום עשתי עשר הוא שמו (דיבור המתחיל) של המאמר חסידות אותו אמר הרבי לרגל יום הולדתו, ביום הכנסו לשנת השבעים בהתוועדות י"א בניסן תשל"א. המאמר נערך והוגה על ידי הרבי ויצא לאור לרגל י"א בניסן תשמ"ט יום הולדת השמונים ושבע של הרבי.
תוכן הכללי של המאמר עוסק באפקט וההשפעה שיש לבחירתו של הקב"ה בבני ישראל על בחירתם שלהם בו. תוך כדי ישנה אריכות רבה בדרגות ומניעי הבחירה שיש ליהודי בבחירתו בה', באופן כללי מצטיירות שלש רמות ודרגות בבחירה של היהודי - זו למעלה מזו, כשלקראת סוף המאמר מתקשרות כל הדרגות זו לזו ומוסברת בהן היחסיות וההשפעה של דרגה על רעותה כמין שלשלת.
המאמר התקבל אצל החסידים ביותר, ואצל רבים נחשב מאמר זה למאמר העקרי הנלמד לקראת יום הבהיר י"א בניסן, למאמר ישנה תפוצה רבה ומידי שנה מודפסים ממנה עותקים רבים ונכתבו עליה ביאורים שונים.
תוכן המאמר
המאמר מיוסד בעיקר על שני מדרשי חז"ל.
האחד הוא בקשר להקרבת הנשיא לשבט אשר פגעיאל בן עכרן ביום יא ניסן וזה תוכנו:
כל השבטים לשם גאולתן של ישראל ולשם שבחן נקראו שמותם, ואשר נקרא שמו לשם גאולתן של ישראל כמה דתימא3 ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות, ולשם שבחן כמה דתימא4 אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו, אין אישורן של ישראל אלא על שבחרו בהקב"ה להיות להם לאלקים5 והקב"ה בחר בהם להיות לו לעם סגולה, ולפיכך כשבא נשיא אשר להקריב, הקריב קרבנו ע"ש הבחירה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות, כמה דתימא6 ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה.
מדרש נוסף הוא המדרש על הפסוק באיכה (ג כד): "חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי"
ר' אבהו בש״ר יוחנן אמר: למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין והיו גדולי המדינה יושבים באמצע המדינה. חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי. וחד אמר אנא נסיב איפרכין לגבי, וחד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי. היה פקח אחד לשם אמר אנא נסיב מלכא, דכולא מתחלפין ומלכא אינו מתחלף כן אומות העולם מהן-עובדין לחמה ומהן עובדין ללבנה ומהן עובדין לעץ ואבן. אבל ישראל אינן עובדין אלא להקב"ה הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב) חלקי ה' אמרה נפשי - שאני מיחד אותו שתי פעמים בכל יום ואומר שמע ישראל ה אלקינו ה' אחד.
במשך המאמר ישנו מעין חקירה במהות הבחירה של יהודי בעבודת ה' לעומת האומות העובדים את הבריאה בהתבסס על מדרש זה השני המתאר את צדדי ה"ויכוח" בין ישראל לאומות העולם.
פרק הראשון: מעורר הרבי על היחס שבין בחירת ה' בעמו לבין בחירת עם ישראל בהקב"ה בעוד עיק שבחו של אשר הוא על על בחירת ישראל קרבנו - אומר המדרש - היא על שם הבחירה של הקב"ה. כמו"כ שואל הרבי על התואר בחירה שתוכנה בחירה חופשית מבין שני דברים שוים, דבר שלכאורה אינו מתאים ביחס לעם ישראל והקב"ה שאינם בערך לזולתם.
פרק שני: מביא הרבי את המדרש איכה ומקשה על הצורך בפיקחות לבחירה במלך וכן על נימוקיו שהמלך אינו מתחלף.
פרק שלישי: המהלך ראשון בביאור ה"ויכוח"; אומות העולם טועים וחושבים כי לגורמי הטבע יש מעלה בהשפעתם או אפילו בחירה ושלטון בטבע, שיטה הגורמת להם לעבוד את גורמי הטבע ולראות בהם את ישועתם. אולם עם ישראל מצד שורשם הפנימי יודעים כי אין בהם אף מעלה ושליטה ועובדים רק את הבורא.
פרק רביעי: על הביאור שבפרק ג טוען הרבי כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם המשל שבמדרש משום שבמשל הבוחרים בשרים אינם טועים בעוד שלפי המשל הבחירה בגורמי הטבע שורשה בטעות. המהלך השני; בחירתן של האומות לקבל השפעה מקליפה היא משום שאינם מעוניינים בעבודה ביגיעה ומעוניינים בהשפעה שאינה מוגבלת לעומת ישראל הרוצים לעבוד את המלך בכל מחיר.
פרק חמישי: המשך הביאור שבפרק ד', ביאור נימוקו של הפקח "דכלהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף".
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, "בחירתו של הפקח" בהוצאת "ופרצת".
- הרבי, מאמר ביום עשתי עשר - תשל"א, ועד הנחות בלה"ק, הוצאת תשע"ז.
- הרב מנחם מענדל אשכנזי,
מולטימדיה
- שיעורי המשפיעים (ר' יואל, ר מענדל ווכטר, ר' זושא אלפרוביץ ועוד.) במאמר ביום עשתי עשר תשל"א באתר [ אוצר החסידות], שמע.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==